דרך הלב להתחבכר להתקשר לדבר יזהר הס צרו קשר - Derech Halev | דרך הלב

דרך הלב - צרו איתנו קשר!

מתעניינים באחת מהפעילויות שלנו?
השאירו הודעה ונחזור אליכם בהקדם!

דרך הלב

טיולים רוחניים, סדנאות, אירועים פרטיים, אירועים לארגונים, טיולים למוסדות חינוך הופעות מסיבות ועוד..

צרו קשר

מהאינסטגרם..

מרתון ירושליים

אני מצלם מהשולים

מה שולים של המירוץ שאני רץ אותו כבר מלא שנים במיליון ויותר נתיבים מרתון ירושלים
לעבור ארבעים קילומטרים של מידבר פנימי או חיצוני ולהגיע לחרות מול היראה והשלמות

בבוקר בתוך הסיקור המחודש הז

בבוקר בתוך הסיקור המחודש הזה..
בעולם
מחודש ונרגש ומתוח כמו יריעת הרגש הורודה כחולה פרחונית שעוטפת היום את העולם

ודבר לא נעלם הכל נתגלה ומיתעלה ועולה אלייך

שתחבר ושתנשק שתוקיר את הקיים את הטעם הזה
של בוקר חדש נירגש
שאתה אני
ואולי עוד מלא בתודעה וברגליים עולים לירושלים

התארגנויות התכוננויות
והדרך הנהדרת הזו של עליות וירידות
ושוב עליה אל הבירה שהיא יראת השלמות השלמות הזו של אין שלם כלב שבור

בהצלחה בוקר אור שבת שלום

בחמישה לחמש אני לוחש. כלומר

בחמישה לחמש אני לוחש.
כלומר יושב בשקט בספה כלומר שוכב

לפני יום של... מלא דברים אבל כימותרפיה.
ואני לוחש לחיצות לטלפון שלי מדפיס דפוסים ומילין

כאילו זה יעזור לתקשר לספר לפורר את הרגעים האלו בחמישה לחמש בבוקר לפני טיפול,

המזגן דוחף אוויר חם החושך סמיך בחלונות מעבר לווילונות, אני מנסה למצוא מה באמת בא לי להגיד וחוץ מחרא לא עולה לי כלום

ואפילו אותו אני לא מצליח כי בנתיים אני בעצירות

העצירות מלעכל את המצב הזה לפלוט את על מה שלא בונה אותי ולהמשיך,

בשש דקות לחמש אני רובץ על הספה כותב בטלפון על החיים על
או אל עצמי,

בטח באיזה מקום מישהו מזיז טנקים וגייסות

בטח באיזה מקום בלונדינית ג'יימס בונד קורצת בכתפיים חשופות וסיגריה מחוייכת,

אולי אפילו זוג מושבניקים מפעם באיזה מושב מחליטים עכשיו לפנות בוקר למרות השעמום לעשות אהבה חבוטה,

ואני בחמישה לחמש לוחשש

חושש

שוכב על הספה לפני יציאה ליום טיפולים.

--------_

באיזה מקום בעולם יש איזה נזיר מואר או איש עסקים יהודי שהבין את משמעות החיים והקיגל

וכאן בברקאי בדקה לחמש בבוקר יזהר אחד כותב, כותב על דורות של יהודים ישראלים מנויורק, כותב על עצמו והנזלת שלו כותב את עצמו לדעת

לדעת את עצמו באהבה או בתנוחה
אווווו בתחינה,
רק לדעת מה קורה רק להבין רק לנוח בין הכלים ליד האנשים
עם כל המחשבות ביום כזה שאתה לפני טיפול ואתה לא מבין את. גלגול והשכלול ואם יש קיל וקול

ומה קורה בארזים ובשלהבת ובאזובי הקיר,
יום כזה שכבר צריך לקום ולהתקלח ולארוז מחשב או את החשיבות שלך ולנסוע לטפל בעצמך בטיפול שהמציאו לך

והימים ימי תחילת האביב
ועוד ירד ויורד גשם ואתה שואל מה הגשמתי, מה השתנתי מאז יולי,
מאז שהלבלב שלי....

וקשה לך לדבר או לכתוב על זה

על לב
ולבלב וליבלוב ואתה מרגיש נהדר או עלוב והבורא והבוקר יעלה ותכף פרודתך ידידתך תיכנס ותסעו לאיכילוב בין סנדביצ'ים וועוגות הרולדין הביתי המוצלחות

להתחבר לאנפוזיות ואין מסקנה כוס אמק
רק איזו דקות של ככות וחברות עם עצמך

יללה נלך להתקלח תכף זזים בוודאי

בברכה

יש מין קטע כזה שאני קם בבית שהיה של ההורים שלי...

ושבת בבוקר אני יוצא החוצה חרדלים צהובים צועקים פראות וחופש בגינה

טל לילה ירוק ועמוק על הצמחים

ובגינה שתי כיסאות עם השמות שלכם ההורים שלי.

אני קם בבית שגרתם בו. אני יוצא לגינה

ופתאום מין חיוך נחמה של חצי הבוקר וחצי קדיש יוצא

כי שתי כיסאות ענק נטועים בגינת אבנים בצבע כחול מספרים עליכם

ואני ילד קטן בחמישים וחמש

עם שער כבר
לבן או מאפיר ואני מחייך

כמו לא קמתי כל ילדותי בבית ילדים

כמו לא ישנתי כאן בלילות

ואני קם ומחייך כמו אתם איתי בצורה קוסמו ולא לוגית כמו אתם איתי כמו אתם שומרים עלי או אלי

ויש לי חיוך והקלה ותודה

ויידים טובות לוחצות לי יד ללב
ומחבקות את תלתלי ועיני. אוהבות עד בלי די

שוב מלון בערב לפני שפוגשים קבוצה,

לפני שיוצאים מהחדר ומפנטזים על שקדי מרק וירקות בארוחת הערב, על מפות וסינורים לבנים מנחמים.

איך שהוא יצא לי,.. אני מסביר למי שהם:, איך שהוא יצא לי, להיות בהרבה מלונות בחיי,
ברגעים האלו לבד עם המיקלחת, הספה,
הקפה המיניאטורי והנוף שאתה חוגג אותו לבד.
לבד עד שתפגוש את הקבוצה. לבד כשאתה כותב שיר.

לבד ומאוד אחד וחד בין האירועים

כאילו אלוהים פותח לך את בטן הספינה ואומר, תיכנס תנוח קצת.. הכנתי סבונים ומרכך ו מגבת
שיהיה יותר רך

וערב וכבר שבע עשרה ותכף נלבש מחלצות וחיוכים ותקוות ואת כוח התקשורת הזו, התיקשורת עם אנשים
והלוואי שיהיה לי מרק ירקות שהלוואי יהיו בו שקדים..... .......... כאלו צהובים עם האלו ששחכו להיפרד והם שניים או שלושה
מובאים מחוברים
השקדים

ועליהם תמיד אני מסתכל בכל מרק ובכל מלון

יש, את הקטע הזה שאתה יורד עוד פעם ועוד פעם
לאוטו

יורד לאוטו ומביא לו דברים

כלומר לעצמך

לפני טיול

ממלא בעוד צידנית קטנה, כמו של פועלים ערביים, שתהייה לך בננה
בים המלך

והאוטו עמוס ואתה אני בחולצת טיולים יורד לאוטו ומעמיס

מעמיד לאוטו, ולעצמך

מדברי טיולים והרפתקאות והדרכות
תיקי אור, כירת גז, גזיות חדשות, שולחן שבנית עם גיסך,
ומשקאות.

כאילו ליטוף ולרדת לאוטו, יעשו לך את זה.

את הזה הזה ששוה את כל הלילות בלי שינה,

השירים שלא ידעת איך ליגמור,
האהבות שניגמרו לפתע כמו תאנה יבשה בשבת בבוקר בדירה ירושלמית.

יש את הקטע שאתה יורד לבוקר ולאוטו ולעצמך ממלא מעשים ודברים ומכין משאות

רק לצאת לדרך רק להיות התנועה, מין רכבת טרנס גלקטית אטלנטית.

יש את הקטע שאתה בבוקר מעמיס את האוטו יורד אליו מהבית להכין משא,
העיקר לא לרדת על עצמך
העיקר תנועה
העיקר חידוש

נסיים נס קפה ונצא לדרך הטובה

רגע לפני שבת

להיכנס ברכות כמו ענני נוצה,
כמו שיר רחוק מעל רכס מדברי,

כמו סברס קלוף להיכנס לשבת,

לערב כזה שתחגוג את עונג שביתתך

השביתה מלהשתתף בתחרות

והחרות לחרוט עוד קו קטן מקולף ומקומט עוד קו ותקוות..
עוד חוט ורגשות
רגע לפני שבת

הנצח של הערב כבר כאן נוכח בין החלונות,

העצב של המעשים שלא הגיעו להכתרה ונצחון

והכל שובת ושלם ובשלום

לכמה רגעים
ברגע הזה..,,
שחזרת מים המלח
ומהמקום העמוק בעולם ובאדם

וקניתה מיני מטעמין ומטעמים לטעם חיים

ואפשר לכתוב עכשיו

שבת שלום .

שבוע טוב ומבורך

שבוע טוב ומבורך

בחמש ועשרים וחמש אני יוצא תכף לשוטט

לשוט על הבוקר העולה לשוט במחשבות להספיק לפני הפקקים, להגיע לאיזו שלוש תרבעי שעה אפויה כמו קורסון בתל אביב ,.
למצוא בית וקפה ולדעת שיש היום אינפוזיות וכימותרפיה.

בחמש וחמשים תכף וחמש אכבה את המזגן, אגיד שלום לחומי ואצא מברקאי לכוון תל אביב .
אעבור את נתניה והלל יפה ואת כל אליאנס והילדות שלי עם הערים נתניה ובעיקר חדרה
ולפתע הן יראו לי: הסימנים,,, מהעבר חשובים. ואזכר שאני באתגר העולם.

וחמשים ועשרין וחמש לפני הפקקים. אני יוצא לשוט ולשוטט ולהגיע לחוף מבטחים .

מבטחים ארוכים קיימים וטובים, כמו היו כאן תמיד

אבל בנתיים מלא אינפוזיות ומחטים ביני ובין ההבנה והשלווה והבית הזה

נצא

פתוח בברכה

כאילו כשמתחיל האור הכל חסום

כאילו כשמתחיל האור הכל חסום
והכל מואר. התחיל הבוקר עאז הכל פתוח
ועז וחזק הכל מואר ברור וזה דווקא מעט פותח.. ומעט חוסם. כי מה תעשה בתחילת האור של היום עם מעט האור שמאיר את הבוקר, איך תחשוב שמסיבה או אוטו חדש או שיר יגאלו אותך,

אתה אחרי כמה שעות לילה ארוכות מיתגלגלות. אבל דווקא עכשיו בא האור ובמצח אתה עוד לא משוחרר וניראה לך שנס קפה יעשה את זה

אבל את במרחב הצר הזה, כמו קרש עץ בין הערות לישנות בין החידוש ליקיצה, כמו קרש עץ חום וחם סתמי קטן, אבל מפריד בין אור לחושך.

ואתה עדיין לפניו מגשש לעבור אותו, עדיין יודע שזה שאתה מארגן היום מסיבה עוד לא משמח אותך, כרגע בבוקר כשהכל עוד מכחיל והכל קצת חשוך ויש לך קורי מחשבות בראש

ו.. אתה מארגן היום מסיבה אתה מזכיר לעצמך, יהיו עשבים ופרחים ואנשים ומוזיקה ובדים וחיוכים וקפה
ובטח מילים וצחוק והבלחי אור ואנרגיה טובה בין אנשים,
ויהיה שמח ומצויין.
אבל בנתיים אתה על הספה שואל את עצמך איך להכיל ולהתחיל את היום הזה את כל הימים בהן עוברים מחושך לאור
מלילה לבוקר מעצב לשמחה מאהבה לאהבה

ובנתיים בדרך הלב אני והבן שלי כבר פתחנו את הבוקר

בוקר טוב

ואז בעשר בלילה בהבל הקור והפה ... ליד הכותל

אני אומר להם, למטיילים, שלפעמים אני קורא להם, ביני לביני; המודרכים ..
ואני אומר להם באנגלית, שבא לי להגיד להם משהו אישי, באנגלית; פרסונלי ..

ואני מגמגם לעצמי, בהבל האויר הקר
ונזכר,
איך בדיוק אתמול: 'ביום רביעי בלילה לפני ארבעה שבועות,...' אני מספר8 להם...
בדיוק בלילה הזה חיכיתי למיטה ולאישפוז ואושפזתי .
ואני מוציא את המילים מהפה;... :אושפזתי ונותחתי'

הם מקשיבים כמו אנשים כמו מלאכים.

לרוב לא מספרים דברים כאלו אישיים בהדרכה.

וקר וירושלים נהדרת
ואנחנו בכותל ואני מוסיף להם ובעיקר לעצמי, שאחר כך הייתי שבוע בבית מבריאים
ולפני שלושה שבועות השתחררתי
ואני כאן

ואני מוסיף להם: , שיכולתי לדבר איתם עכשיו על שכינה ובית מקדש והמופע הנשי של האלוקות

אבל אני רוצה להצטרף ל: "הכרת התודה" ,הכרת התודה שהם סיפרו לי עליה, שאיתה באו לישראל
ואני אומר:
"שבו בכותל ותיספרו עשרים אנשים שאתם מכירים להם תודה ''

וגם אני ניגש ועושה את זה
ויושב בשלווה וכמו שאומר להם..
עושה בעצמי,
אנחנו הופכים ככה את הכותל מאבנים לדבר אנושי

אז תודה , בטוח חלק ממי שקוראים את זה היה שם איתי.. בכותל או בלב או במסע
ותודה להוויה הענקית והמיטיבה

בוקר אור

בארבע חמישים ושתיים, אחרי שעתיים בספה
אתה נכנס לאפליקציית פתקים.

כל מה שנישאר מהחיים כרגע בלילה זו אפליקציה של פתקים

ע
כאלו בסגנון; קפקא, פינת אוזן ואן גוך,

לא פתקים למישהו או משהו אלא פתקים באפליקציה צינית שמחפשת לחיים ל
משמעות

אף אחד לא שומע, אף אחד לא יודע ואף אחד לא אחראי על זה שאתה לבד בספה. לבד בשפה חדשה, או שפת ים ושפת נצח, לחצות עם תיבה נוחה את ים הגלים.

בארבע בבוקר בטלפון חדש, , אתה כותב פתקים על החיים, אולי תספר.. אולי הזעקה שלך בארבע בבוקר תדבר לעוד המונים.,

אולי תקים מרכז לכאלה שבארבע בבוקר מיתעוררים מהשנה וגם מהבוקר, שלא הגיע, יהיה שם מיחם וחם ואולי מין יחום ילדים וגורים ואנשים סתורי חלומות יבואו בארבע בבוקר, ילחצו זה לזו יד יהייו ידידים ליום אחד

יגידו שהיש, או היאוש יותר נוח...
מרכז לאלו שצריכים אפליקציית פתקים בכדי לדבר עם החיים.

בארבע חמישים ותשע אתה מסיים לכתוב, מיתפתה לכתוב שטוב,

נמצא בספה אולי בשפה חדשה, באפליקציית פתקים, כאלו מקופלים בסגנון ואן גוך,
כאלו שיום אחד מישהו יעריך, אבל בלילה הזה הם סימן לבדידות וחיפוש משמעות
וקצת כאב

ומלא במי שכותב, שמקווה נורא למצוא אבדה ולהיות מואר ואוהב ואהוב ושידבר טוב עם הלב שלו,..

חמש ודקה כבר אפשר לכתוב;
:
בוקר טוב

והערב נר שלישי מארחים מורים

והערב נר שלישי מארחים מורים ומטפלים מהחינוך המיוחד בבית אקשטיין
חג חנוכה שמח.

מי שמפיק זה אמיר הס

חנוכה שמח

בוק אור על תל אביב,
על יזהר, אל זוהר חדש שמפציע על העיר ועל הפצע המגליד שלי, בוקר נאור על האור הזה בבוקר שניתן להעיר ולהאיר בו דברים
9פנימיים חיצוניים כללים
בוקר טוב,

פשוט כמו ירקות של פעם, מונחים על תלם אדמה, הרבה רגעים לפני הסלט., בוקר טוב על איכילוב, על הרבה מיתמודדים ומיתמודדות על אחים ואחיות .
על זה שאין כן הפרדה בין ערבים יהודים רוסים אתיופים
ואפילו הגבול בין חולים לבריאים מטושטש.
בוקר טוב על הממלכה הזו של אלו שרוצים להיות בריאים , של אלו שרוצים לרפא.
בוקר טוב לאור הזה שיש כאן במרחב הריפוי הזה,
שיש בו חוכמה ושירה וקדושה ותפילה במיליון שפות, שהיא שפה אחת, של תינוקות שבאו לעולם ורוצים שיהיה להם טוב.

בוקר אור תל אביב, איכילוב, בוקר טוב לכל הקוראים והקוראות,
כל אלו שקוראים לטוב לבוא ולשכון בין הסדקים, בין מיטות החולים, בתוך הלבבבות,

באהבה הגדולה הזו לחיות.
בוקר טוב ומלא אור.

מרחם על עצמך וכואב
מין נים לא נים, מין מין מיוחד של מגע עם עצמך
כאב צוואר שמיתלפט ע ל המחשבות וכאב או אי נוחות ביטנית שמבטנת תובנות

מיתפלל
זועק צועק לכאב או לאחים שיבואו
שילכו, מקבל משכיחי כאבים, איזה מין שם זה; משכיחי כאבים,
כאילו תשכח ממשהו שיש לך,
אבל זה עובד הנה אתה כותב שיר,

מין מין כזה של כותב מין מין של כאב

והלילה ארוך, התחלת אותו מוקדם
תכף יחליפו משמרות ואתה שומר על עצמך מלקפוץ אבל גם מלחפוץ

לחפוץ חיים לקפוץ מהאיים, האיים האלו של האי אפשר ואי מותר ואי מחר

הלילה ארוך, רק החל,
משכיח הכאב משכח .
הכתיבה מאלחשת, לוחשת לך:
יזהר יקר, כתבתה שיר, עכשיו תנוח.
ואני עונה לה; לנוח ממה?? מרוב כאב שחכתי שמי ודמי ומהותי

ואז איזה בת קול , מין עננה נושקת מקיפה, אולי שכינה ואלוהים
מלטפת שפתי ועפעפי
מין מין כזה נעים
של השכינה
שעושה בי אהבה
ומרגיעה
לאט לאט לאט את הכאב
את זה שכותב
ואוהב את החיים

מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב

[6.12, 02:49 AM] Yizhar Hass יזהר הס: 222 ו

[6.12, 02:49 AM] Yizhar Hass יזהר הס: 222
ורק האח יחיה שואל;
מה קורה הכל בסדר?
ואני עם הצלקות
מדדה חזרה מהשרותים למיטה
מרגיש ששום דבר לא בסדר ובאמת מה קורה..?

מהקורה שפתאום נזרקתי למערכה הזו? ומאחורה מאחורי האח יחיה ומאחורי הצפצופים של מכשיר הנוזלים אני שומע שק תשובות רעות נוהמות.,
תמיד רציתה לסיים למות כן ככה מידי פעם ביקשתה,, אז מה אני אתה אתם רוצה

ואני עונה, כן ילד ששמו אותו בגבס בגיל קטן כל כך הרבה זמן וגן
טבעי שירצה לא לחיוות
ומעלי שק תשובות נרגשות: לא זה לא זו המהות של מה קורה עכשיו בלילה באיכילוב במיטה בחדר שישים ותשע
כמה שנים עוד תשתמש בתירוץ, תמיד רציתה לא להיות, כמה ימים עוד תזנק לתוך הרפתקאות ופרויקטים ומעשים בלי ממש לדעת מה אתה רוצה לחיות

בשתים עשרים ושתיים אני מדדה לשרותים
האח יחייה שואל, עם הכל בסדר ואני אומר; שרק שרותים.

אבל אני עצוב תחת
פוחד ראש 7וטוב בטן
אומר לעצמי ;איך תבריא עם מחשבות שכאלו מה יהיה?

כבר דקה לפני שתים ושלושים, בעצם עוד שתים עשרים ותישע
מוניטורים מצפצפים בית החולים ער ונח באותה תנוחה של גמל שמחכה לצאת לחופשי לשכוח את כל האילוף ולרוץ במידבר

וגם אני כאן במיטה מחכה
כמו בכל הלילות לתשובה והחיאה
ושהאח יחיה יגיד, מה קורה ושהכל יהיה בסדר

ובקשר למוות לאי ההמשכה מבקש להיפטר מהבקשה ולדעת תשובה ולחיות בטוב בנעימים
למרות הצלקות
למרות הניתוחים
למרות הרחמים

פתח לנו שער בבקשה לרחמים לחיים תבונה עושר אושר ברכה ואהבה
[6.12, 03:33 AM] Yizhar Hass יזהר הס: ואחרי איזה כמה דקות נכנס אלי יחיה ואני שואל אותו מה יהיה ושלושה דברים ויותר הוא אומר לי;

אל תדאג אתה ממש בסדר עברתה את זה מצויין
ותידע פה במחלקה..
כשהוא אומר הוא מצביע על מסדרון מפותל.
פה במחלקה עכשיו בלילה כולם מרגישים ככה , שהלילה לא נגמר ומה יהיה.

ואחרי זה אומר: תגיד ברוך השם ותאמין שאלוהים נותן לך והכל לטובה.

ובסוף רגע לפני שהוא יוצא ואני כבר מעודד,
הוא מספר לי שעבד עם ילדים וזקנים וריפא פיצעי כדורים ומצבי ממש טוב

והכי חשוב תהיה אופטימי כי המוח מגיב לאופטימיות והוא אומר אופטימיות עם פ כמו שאנחנו אומרים ומדבר כאילו אנחנו אחים ושוב אומר; תשדר מהמוח לגוף אופטמיות זה הניצחו7 ן

ורגע לפני שהוא הולך למחלקה בה כולם8 ערים בלילה, לבית חולים שלא נירדם, אנו שואל אותו: אם פרוש שמו זה חיים, כמו אצלנו
והוא אומר בבישנות מכירה בערך עצמה

כן בדיוק, אבל זה.. ועשה עם היד תנועה קדימה
זה יייללה תחיה

לכתוב באצבע אחת, באגודל על ג

לכתוב באצבע אחת, באגודל על גידול, בזרת על זרות, ובצבע על צבע הלילה הזה
שחור.

לכתוב באגודל לעצמך ולשומעים על כך שלפעמים בחיים מצאת עצמך בבתי חולים,
על כך שרחש מנועי אינפוזיה וצגי אלקטרוניקה מלווה את לילך, מעיר אותך כל שעתים להחלפה של איזו תפילה או שקית אינפוזיה.

ולילה ארבע בבוקר בתל אביב, יש לך חדר אישי עם שומר אישי ומלא קוקטלים ומחטים ואפילו להשתין אתה לא צריך לבד,.

ומרחוב, מרחוק, מאיזה אמצע של תל אביב, את שומע צפירה רמה ומדמיין נהג מונית עם אגודל מוגדל לוחץ בכוח על גלגל ההגה שלו . פולט קללה לזיפים ולתל אביב הממזדיינת, חוצה קו לבן ומפרפר ליד פרורי בורקס, באלנבי פינת יבנה, אפה שגרת שם בזרות
עם אגודלים וזרתות ומקדש קטן למגיטציה וקטורת

אי אז בשנות האלפיים כשהיו או7כלים בורקס בארבע על ארבע בלילה, בדרך ממשהו למשהו.

ארבע ארבעשרה, תל אביב איכילוב ואין על מה לצפור ואין לאן לפרפר רק לחכות
ובחיכיון הזה לייצר תקווה ותפילה לאור ובריאות ומשמעות

בין האגודל והיד והידידים, הזרתות, ןהזרות המוכרת בכוכב ארץ.
ארבע בבוקר בתקווה לאור

עוד תמונות מהאינסטגרם עקבו אחרינו באינסטגרם

הצטרפו אלינו בפייסבוק

‏דרך הלב טיולים סדנאות אירועים לצמיחה והתפתחות‏

Ⓒ כל הזכויות שמורות לדרך הלב - 2020

בניה ועיצוב: סטודיו My Spot