דרך הלב להתחבכר להתקשר לדבר יזהר הס צרו קשר - Derech Halev | דרך הלב

דרך הלב - צרו איתנו קשר!

מתעניינים באחת מהפעילויות שלנו?
השאירו הודעה ונחזור אליכם בהקדם!

דרך הלב

טיולים רוחניים, סדנאות, אירועים פרטיים, אירועים לארגונים, טיולים למוסדות חינוך הופעות מסיבות ועוד..

צרו קשר

מהאינסטגרם..

שנה טובה
שיהיה לנו טוב ונכון ושמח ובריא ונעים ומענג ומואר ומאושר ונשנאהב ויאהבו אותנו ויהיה לנו כל מה שאנו צריכים ויהיה בנו שפע ומשמעות ואמת ושוב אהבה לעצמנו ול כל שנה טובה מתוקה ומבורכת

עוד דרך להתחיל טיול סליחות.

עוד דרך להתחיל טיול סליחות.

ו
נשארו מקומות למחר

יום ה שעה 2030 14/9 מסע סליחות י

יום ה שעה 2030 14/9
מסע סליחות יוצא ממשכנות שאננים אפשר להרשם
0523291713

ניפגש בלילה האחרון של השנה

ניפגש בלילה האחרון של השנה

אפשר עדיין, להצטרף מחר בערב

אפשר עדיין, להצטרף מחר בערב לטיול סליחות. בבקשה הרשמו עד היום בשעה אחת.
תודה

טוב לדעת: זה מגוחך שיש כל כך

טוב לדעת:
זה מגוחך שיש כל כך הרבה חברים ורק 25 רשאים לראות את הפוסטים שלי🥺
התעלמתי מכל הפוסטים האלה בעבר אבל זה עובד!
תודה על הטיפ - איך לעקוף את האלגוריתם של פייסבוק, שבוחר באותם כ-25 אנשים.
עכשיו יש לי פרופיל חדש לגמרי - אני רואה פוסטים של אנשים שלא ראיתי הרבה זמן!
אם תרצו גם - לחצו עם האצבע שלך בכל מקום בפוסט הזה ואז על "העתק", עבור אל הדף שלך בו כתוב "מה תרצה לשתף", הקש בכל מקום בשדה הריק ואז על ״הדבק״.
שלום חברים חדשים!
בבקשה תגידו שלום אם אתם רואים את זה!
להתראות

שבת שלום ומבורך

שבת שלום ומבורך

הבוקר עולה, עולה על פי גדיה,

הבוקר עולה, עולה על פי גדיה,
עיירה כפר על חוף יוון. אי בירה של אי יווני,
שאי אפשר לשכוח בו מהקיום האנושי.
הבוקר עולה כמו מאהבת שמטפסת אליך לאט באיטיות ובסוף מיתיישבת עליך.

אתה יושב במרפסת מלון קטן ורואה איך הבוקר מיתגנב דרך מטע הזיתים, לצד הרוח,
עם הצבעים של הבתים שמבהיקים
ועם איזה כחול אפור רחוק בין ההרים.
אין טרטור מנועים
גם אין שכנים שהם חברים שלך.

הבוקר עולה על פי גדיה עיירת חוף באי יווני. בכל מה שאפשר או אי אפשר או אי
ביחס לאחרים,
לאלו...
שהשעון שלהם מביא להם חלות וידיעות אחרונות.

הבוקר עולה מתיישב בעדינות על פיגדיה,,
תכף,
עוד מעט,
יתחיל לזוז בתנועות של אחורה וקדימה למטה ולמעלה

אבל בינתיים, עכשיו, בעשרים לשש בבוקר הבוקר מיתישב בעדינות על העיירה הזו. מחדיר אותה בעדינות לתוכו וכרגע הוא ער ושקט ומיתרגש... ,
כמו נידהם מהחיבור המתוק הזה ביננו,
כמו נידהם מהמגע ביננו: בין האור והחושך ושוב האור

שעת בוקר מוקדמת התעוררת מוק

שעת בוקר מוקדמת התעוררת מוקדם זקוף וכפוף כאחת.
כאחד האדם כזה שיש בו גם והוא נוסע היום ליוון
עוד כמה דברים וחולצות ומלא ארנקים זרוקים בבית שפיתאום אתה קוראלו חדר

ואתה חגור ןחדור מטרה או חורים או געגועים

יושב לך בספה אומר כמה זמן עוד אפשר להתבכיין על לילות תל אביב עם איכילוב

ואתה בספה ויש לי זמן ותשוקה ותקווה ובוקר חדש שעולה וכמה אפשר כבר לפחד בעולם הזה ביום הזה שאתה טס לך לאי יווני מתחיל עבודה חדשה עושה הערכת מצב נח ניכנע מימסר לאיזה מסר חדש לאיזו אהבת פילוסופיה לאיזו השלמה

על איים בזרם על זרמים תת קרקעים ואיזה ים מעמקים 🐬סוף סוף נפתח בך

טוב רגע לפני שהכל התחיל כתבתי טיול חדש שניקרא י🧿 סיפור אהבה לים

ועכשיו אבא ובן ביום הראשון של החופש וכמה ימים לפני שאני נוסע ליוון מחכים לקבוצה

הכי כיף לחכות לקבוצה ולעשות טיולי הכנה

בעוד...
בעוד שבוע אהיה בקרפטוס אי יווני אי מבודד אי שאפשר או שיאפשר לי

יאפשר לי להיות בעוד שבי
בעוד אהבה עוד שפע עוד הזדמנויות עוד בריאות

זה מוזר הרצון והדימום בהרפתקה.
אני זוכר שפעם בסדנה שאלתי, מי רוצה את 'קלף ההרפתקה' שלושים ותשע מתוך ארבעים אמרו שרוצים.

וגם אני...
רוצה רוצה כבר הרפתקה כזו מרגשת כמו דגל כחול לבן מתנפנף מעל שובל יכטות ושמלות קיציות
כמו תלתלים חמים קטנים מזיעים בפלומת שמש אפרסקים
כמו התעלומה את מי אפגוש באי ובאפשר ובתוכי

בעוד שבוע אקום באי היווני קרפטוס השמש תזרח, לאוויר יהיה ריח חדש של ים, ים עומקים ומיתולוגיה ופילוסופיה וים הזדמנויות.
הזמן שלי יהיה שונה מלא בדברים חדשים והכל כמו שאמרו לי בכל השנה האחרונה:, הכל יהיה זמני

אעבוד בהדרכה,
להעביר אנשים לצד שלי.
בין הים ליבשה בין העומק לשטחיות, הצד של זה שלא בחר צד,
לא נהיה איש עסקים, לא נהיה איש נישואים, לא נהיה אחד שניתן לסכם, או לחזור אליו בבוקר
ואני מדבר על עצמי שכל בוקר צריך לחזור אל עצמי ולא זוכר מה השגתי
מה רציתי מי אני

רק נמצא באי ובאפשר זה
שהוא ידיעה של שני קווים ומעגל רחב של נקודה ומרחב
לא חייב לא מתחייב

בעוד שבוע אתעורר באי היווני קרפטוס, אדבר על אהבה וחוכמה, אטבול בגלי הפילוסופיה, אהיה איזו מיתולוגיה
באי יווני,
באי היותי כמו כולם ובמה שאפשר

איזו הרפתקה, איזו פיתקה, איזו ברכה

נוסע לאי

כמו תמיד הייתי מוקף מעגל של ימים עמוקים כמו תמיד אהיה אקזוטי
כמו אפשרות כמו אי.
אמיתי

כמוני
חי ומחייך וחושב ואוהב את האי את מה שעוד לא התאפשר ועכשיו ישתחרר לעומקים
לפיטמת מצולות מעניקה נפלאות

בשמונה בבוקר מתחיל מין זימ זום
של התחלת יום:
רעש המכוניות,
הפנימיות שלי שנימתחת כמו יריעה שנימ/תחת כמו מישהי שעובדים עליה והיא כולה ציפייה לרגש שיתגשם,.
שהגשמיות תהיה מתאימה לרוחניות, לסיפור לדרמה ולעלילה ובעיקר לגיבור, לגיבור ולגיבורה שיחיו בעושר ואושר,
העושר הזה ששנים מותח ומותח אותנו... מתי נהיה בו, מתי ננוח ונאשר
ו אושר של הלב מתי כבר ילבלב
ובשמונה בבוקר תכף המתזים יתחילו להתיז, הדשא יתרצה לטל הבוקר שנותנים לו.

אני עוד אעבור בכתיבה הזו:, שירה עם ציוצי ציפורים,. מחפש מסרים נימתח בכל קצוות האישיות אל האושר והעושר.

זב כתיבה כמו מצורע עתיק כמו מעין דביק כמו קנו שחותר בג'וינט אוסטרלית.

זב וכואב ונידהם ומצייץ כמו ציפור יפה ולא מובנת המיתחרה עם מכונות ערבוב הצבע מהמפעל הסמוך.,

בשמונה ושש דקות בבוקר אני כותב על השירה הזו שלי ושל הציפורים, השירה לתחילת היום.

חומי שותק, במרווד, דלת הרשת ניטרקת יש קצת קור כאילו גשם יתחיל, כאילו פעם אולי נגשים את המוזיקה והאדריכלות והיצירה האלוקית
כל כך

שבת שלום אין ויש על ואל העיר

שבת שלום
אין ויש
על
ואל
העיר הזו

אני יושב בבוקר ואוכל צנים עם צהוב של ביצה קשה.
לא קשה לי להכין, אבל איזה זיכרון רך מיס תורי ואוהב מיתגנב לביצה.

זיכרון שלי ושל אימא שלי,

ילד קטן, הכי קטן שיש, עם יד רכה מחזיק לאימא את היד.
נוסעים בבוקר לתל אביב... לאיזה?? מה נסענו?

אימא לבושה יפה עם תיק הטווס שלה ואבני החן ותיסרוקת שבקיבוץ לא נחשבת אבל שנוסעים לתל אביב נילבשת.

אני קטן ותכף נגיע לביצה
הקשה.

אנחנו נוסעים באוטובוס האדום לבן לתל אביב, גם אני עם בגדי תל אביב
ולאימא יש חברה מהקיבוץ שלומדת שם משהו.. איזו השתלמות בסנדלרות או חשבונאות משהו.

ולחברה כה מפתיע ו הלוואי ואלינו היה מגיע,

לחברה במפתיע יש דירה בצפון רמת אביב. דירת השתלמויות של הקיבוץ.

אני עם חליפת מלאכים ואימא עם חצאית ותיק הטווסים, באים לבקר את דירת ההשתלמויות

ורינה ביי' שבקיבוץ היא לא ממש יושבת איתי ועם אימי כל היום, מארחת אותנו
ויש לה שולחן אוכל משלה ומצנם
ו... סכינים וצלחות חרסינה לבנה וצלחת עם מרגרינה.
אנחנו יושבים בדירה, אני מיתפעל לא מהפאר שאיננו מפורסם ומפואר, אני נידהם מהפרטי! מהרגשת הפרטיות שלרינה יש שולחן משלה!! לא מהחדר אוכל של העם, לא מכולם לא סתם, אלא שולחן עם מפה ומעיין מגשי פלסטיק פלאפים לשים צלחות.

רינה ואימא מכינות צנימים, פיתאום אתה רואה ואת חיהן שלהן לפני ואילולי הקיבוץ

ועל הצנים הזה אימא מורחת לי צהוב של ביצה, כמו מציירת לי שמש מחייכת רק אליי,
שמש פרטית לא שיתופית עם טעם של צנים שעד היום אני זוכר,.
עם צהוב של ביצה קשה שהפך לרגע את העולם לרך וזך ואוהב

ארבעים ושמונה או תשע שנים אחרי. רינה ואימא כבר לא פה.
אני בדירה בבית של אימא
עם רגליים על שולחן האוכל שלה.
מעכל כרגע טוסט שהכנתי, טוסט וטוויסט בן חמישים שנה,

צנים צנום ומלא בכל כך הרבה אהבה ונורמליות לא נורמלית,. ביני, בין אימא, בין חלומות הלילה והחיים.

מה ביצה
מה קשה
מה רך?

אני פשוט זוכר את הרגע הזך שאימא מחבקת אותי בתוך טוסט מרגרינה וביצה מחייכת וצהובה

כשכלב מסתכל עליך בבוקר,
בבוקר מוקדם עם מבט תמהה מלא תמימות ושאלות.
רק קמת, אתה בקיבוץ עמיר, בצפון, והכלב כמו צופן ערמות חוכמה ותמיהה מסתכל אליך עליך, על החיים.. או אתה מסתכל על חייך בעיני לב או כלב:,
תמהות ותמימות ומשחקיות
ובעיקר הדיוק הדק הזה
בין ערות לשנה, בין גבר לאישה, בין יום ולילה
במין בוקר כזה שכך וכך.

כשכלב מסתכל עליך מוקדם בבוקר. ניגש אליך, או אליי, מפקיר או מתיר את צווארו ועיניו לליטופים מבקש פינוקים.
כשכלב מסתכל אליך כמו לב בבוקר ואתה מרגיש שיש יותר, יותר מרק לקום יום יומ
ולמה? אתה לא מבין את היותר הזה? . של לקום בבוקר מחדש לשמוע ים שיבולים וציפורים, לא להבין מה הם אומרים, חוץ מזה שיש יותר.

כל הדשאים מלאים חרקים של יותר, כל האוויר מלא מעופפים של יותר, איזו ציפור מפרפרת:, "פררר" ארוך באוויר ואתה חווה אוויר בקיבוץ עמיר,
עם מבט תמהה של כלב מתוך שיר,
תולה בך עיני קולי ואומר בלי מילים, איזו חביבות וידידות כלבים,

כאלו שחיים בעולם עם חיוך,
לא מנהלים אותו,
אבל נראה שכולנו יכולנו ללמוד מהם:, על לב ואהבה ונאמנות ומבט חזק ואוהב בבוקר ולחיים ולעצמנו

נניח השעמום הזה של שבת לקראת ערב

אין כבר את: '' התבואי אלי הלילה? ' עם כבסים שהלכו לאיבוד בחצר או בחבל תלייה

ויש שיעמום סמיך כזה
מין שיעמום שמרגיש שבמקום אחר יש יותר מיץ, עינין ומובן ולא כזה כמו פה,
קטן.

אז שבת לקראת ערב ובתוך השעמום הנישקף מעייני אל פתח השירה והדירה
אני רואה ירוק

וחושב איך הייתי מחובר. בבית חולים למיטה ולחלוןשלא שלא ניתן ממש לפתוח וצפיתי מקומה עליונה, על חיים ירוקים שנימשכים

ועכשיו בבית שלי, בביתי, הירוק מפתח דלתי, רוקד עדינות ברוח
ואומר:, שאפשר להיות סתם כך נהדר
לא עמום
לא בשעמום
חופן בוטנים פיטמות דבש וגזר כתום

כמו מיץ באמצע תל אביב

לא משמעותי לא הירואי
פשוט כתום וירוק ובעיקר מתוק

עמוקק
באי מתינות הפרו ביוטית שבו,
באמת הזו, ששבת בערב וכאילו משמעמם ואני חי ונושם ורושם

בנסיעה,
בנסיעה בירושלים מאמריקן קולוני אל מקום לנוח לפני ההדרכה הבאה,
פיתאופ ראיתי אותך אותו את 'ווסילי הדוב' מעיין גיבור נעוריי, שיש לו משאית צהובה חבלים וחביות דבש והוא מנצח הכל...

ווסילי שלי נראה עייף ועם שקית ניילון ביד,. הכרתי אותו גם כשומר הקול יכול במלון ממילא:, מין רוסי מכובד עם פרצוף של יכול הכל..... ביחוד כשהייה מול כניסת המלון..

אבל פה הוא היה עם חולצה צבעונית ובסוף משמרת והיה נראה כאילו הוא לא שומר שיראו לו את הווסילי הדוב, שבתוכו.

כאילו לא אכפת לו שידעו שהוא דוב,
דוב טוב.
ילד דוב ירושלים, מין ווסילי כזה, שעובד במלון של שועי עולם ומבפנים הוא בעצם דוב,
חייה עתיקה שישנה וערה בחיים האלו.....

מבינה שהחלום תקף כמו הערות, נוהמת ואוהבת דבשששש

ווסילי נראה היה עייף ואני חשבתי: כמה עבר עלי ועל ווסילי בשנה האחרונה, הוא אולי היה מאושפז כמוני. והנה הוא חוזר לעבודה,. בטח סיים מישמרת עם עייפות.

אלו היו כמה רגעים של פקק בירושלים י
בדרך להדרכה הבאה ואני ווסילי הצלבנו מבטים, כמו יודעים שאנחנו שייכים לרשת עתיקה של:,ערי שנה ירושלמים.
כאלו שמערבים בין כותל ליום בין לילה והר ציון ועושים פרות ואהבה עם העיר הנפלאה הס זו

בדרך להר ציון פגשתי את 'ווסילי הדוב' הוא נראה עייף אבל במקום שלו:, שומר ומשחרר את הדלתות בין הערנות לשנה אומר בקול בהיר ויהיר: 'שירושלים השלמה...

ואז כבר נסעתי ועברתי ליד פאדני

ועכשיו ליד אימקא באוטו כותב:

שווסילי בטח חושב שירושלים השלמה זה מצב תודעה

איזו עיר וערנות נפלאה

בבוקר בבוקר על ספה
עם כאב גב, עם בועות קומקום רותח,
עם החושך הסמיך הזה שמידי פעם מצייצים בו ציפורים,
ציפורים קטנות בתוך חושך גדול כל יום מבשרות שירת אור בתוך החושך הזה של ארבע חמש בו אני ער

בבוקר בבוקר, כמו מעט אלוהים חושב איך לברוא את היום, את האור שיגיע את המצב והרוח ו... לנוח

בבוקר בבוקר כמו נוח בתיבה נימלט מהמציאות,
כמו אברהם אבינו מחכה שאלוהים יגיד לי מה לעשות,
כמוני כמו יזהר הנהדר
נח כותב חושב במין שאלה וסימן על העולם על החיים על החושך הזה, שכאילו לא יודע שתכף יעלם ויתמלא אור,
אבל בינתיים חושך ולחישות ציפורים וכנפיים סגורות מקור ורק כנפי השירה ערות שרות לך איזה שיר ערש של בוקר, שיר בין הלילה ליום בין הציוץ לבין הדממה,
שיר בינתיים לפני שהכל יתמלא כלי עבודה וסנדביצ'ים מעוכים וכביסה שצריך לפנות,
שיר של אלו שערים בלילה ברגע שלפני הבוקר

זה חדש לי לכתוב או להרגיש או

זה חדש לי
לכתוב או להרגיש או להגיד לעצמי בבוקר: ' אוי, איזה כיף לי'.

כמו כל חבלי המסטיק בזוקה הוורוד והזרחני ניעלסים עכשיו בפי ואני מרגיש מתיקות בפה

אבל ה ' אוי איזה כיף לי ' דווקא בא מהלב

מהלב שידע כאב וחוסר ושיברון,
מהלב שידע שחיברו אותו למכונות הרדמה והנשמה,
מהלב, שנישבר וכעס ודחה במחוזות אחרים,

והיום פיתאום בחמש, בבוקר הלב הזה מביט על השטיחים בדירה,
חווה את אור הבוקר ו אהילים מקש,
מאהיל בידיו על עינו וליבו,
עושה אוהל שם ואומר ברוך והשם,
ואומר:, 'אוי איזה כיף לי'

מין כיף מיתבונן בשטיחים,
כיף של אחרי שרותים,
מין כיף שרעש משאית מתערבב בציוץ של ציפור
ולא צריך ליצפור, פשוט לשבת בדירה במשכן הקטן גדול שארגנת לעצמך ולהגיד:, אוי איזה כיף לי
לי, שאני נוכח וחי ומרופד בציוץ ציפורים וחברים ומשפחה טובה,
אוי
אהה
גלידה טובה,
מין אושר כמו גלידה ביום חם בצהרים לפתע כשבאה לך מתיקות בפה אבל
הלב הוא שרוצה איזה כיף

עוד תמונות מהאינסטגרם עקבו אחרינו באינסטגרם

הצטרפו אלינו בפייסבוק

‏דרך הלב טיולים סדנאות אירועים לצמיחה והתפתחות‏

Ⓒ כל הזכויות שמורות לדרך הלב - 2020

בניה ועיצוב: סטודיו My Spot