הציטוטים של עמוס עוז שלי
התוודעתי אליו באמת ב: 'מנוחה נכונה'

"איש קם ועובר ממקום למקום. מה שהשאיר האיש מאחוריו נשאר מאחוריו ומביט בגבו. בחורף בשנת שישים וחמש החליט יונתן ליפשיץ לעזוב את אשתו ואת הקיבוץ שבו נולד ובו גדל. הוא גמר בלבו לצאת ולהתחיל בחיים חדשים."
" תמיד מוקף היה במעגל קרוב של אנשים ונשים שלא חדלו להתערב בחייו. הוא הלך והרגיש שהנשים והאנשים האלה סוגרים בפניו דבר מה וכי אין להמשיך בוויתורים. .."
אחרי זה עוד אסע עם יונתן ליפשיץ והקלצ'ניקוב לבאר שבע, אגדל זיפים מגרדים כמוהו פעם בכמה זמן ואראה בדמיון ובמעשה בדואים נוקשים על קופסת סיגריות סילון באצבע וציפורן צרידה.
"הבדואי עסוק: הוא פוצע מלבן מדוקדק בפינת החפיסה, די מילוט סיגריה יחידה, ובאצבע צרידה, כקוסם, הוא מקיש אחת מלמטה והנה כמו קנה ירי שלוף מזדקרת סיגריה מול פני האיש המזנונאי."
כמוהו אסע להודו שזו פטרה של דורנו..
כמוהו באופן מפתיע אעשה אהבה עם חיילת לא מוכרת באיזה בסיס ואקרא בשקיקה את המילים של עמוס על מעשה האהבה שלא היה בו תיאור פיזי אחד אך היה ברור שהוא שווה את כל הבריחה והגעגועים
איך יונתן והחיילת שותים קפה שחור שרוף ותפוחי אדמה במטבח בבית אורה ואיך היא מגרשת מהחדר שלה איזה איבון, כי הלילה הולכים לעשות כאן אהבה.

"בובה?"
"כן, מותק,"
"את במקרה, מכאן?"
"אני במקרה מחיפה"
"את משרתת כאן?"
"מי, בדיוק שואל?"
"לא משנה מי. משנה שאני הולך למות מרעב."
"כן המפקד. אולי רק תגיד לי, למי אתה שייך?"
"זאת שאלה פילוסופית…" ..
"תגיד, אמרו לך פעם שיש לך קול די סקסי ? רק שבחושך הזה לא רואים את הצורה שלך."
..
"זה רותי או אתי?"
"מיכל. אתה, בטח, קיבוצניק ?
,"הייתי. עכשיו אני מין פילוסוף משוטט כזה, שהולך ומחפש סימני חיים במדבר, ורעב כמו כלב. מיכל?
"כן המפקד:
" את יודעת שאת מארחת יוצא מן הכלל?"
..

המשך יבוא…