מה ישראלים אוהבים

קפה דרך הלב בסדנת מנהלים

 

12/4/2020

באחד הטיולים הראשונים שהדרכתי למדתי על עצמי ועל ישראלים.
הייתי סטודנט, אולי אפילו במכינת בגרות {בלווינסקי – בקיבוץ לא אפשרו לנו לעשות בגרות רצו לחנך לפי דרכם דרכנו}
והדרכתי חוג משפחות בשבת.
זה מעין איגוד משפחות, שרוצה בשבת לתת לעצמו ולילדים משהו משמעותי ויוצא לטיולים.
נסענו עד אזור מערת הקמח, ים המלח.
ואז יש את הקטע, שיוצאים מהמכוניות …
לסנדביצ'ים או לסלטים,. היותר מושקעים הם לרוב, של האימהות הפחות סקסיות במובן הגופייה'., אך הנהדרות במובן הנשי אימהי, מוזר אבל ככה זה לפעמים.
בקיצור
חם – מישור עמיעז, למי שלא מכיר, הוא שטוח ולבן וזה הטיול הראשון שלי עם חוג המשפחות ,
ועל עצמי אני לומד שהפרעת קשב דווקא עוזרת. אני שומע הכול וערני להכל ויודע שצריך לעניין את האנשים:, מרבע שנייה, לחמישית שנייה – כל הזמן.
אז יוצאים מהמכוניות ..
ויש קצת את השוואת המכוניות הרגילה: " ד' איזה יופי אוטו הבאתה".
-"עזוב י', זה קניתי בהזדמנות,.. זה ג'יפ רוסי הוא מדהים , רק המזגן מקפיא ל א' אשתי את השחלות".
וכל מיני אמירות סתמיות; למי יש יותר גדול. ומה שלומך ואיך בעבודה. ואיך הבית ספר.
מעין הפסקה גדולה של גדולים.
והילדים חמודים ומתרוצצים בין האבאים הנפגשים והסנדביצ'ים
ואני המדריך צריך לארגן.
וכל מה שהוא לא רגיל, לא כמו אצל כולם
ומיוחד ועם אקסטרה נתינהL; עושה את זה.
פעם ראשונה שאני עובד איתם, עם חלקם אני חבר ובקשר עד היום.
אוסף אותם. מחייך, חיוך נבוך.
מחכה לשקט ואומר:
"בוקר טוב". עדיין יש מלמולים.,
"אנחנו נמצאים במקום,… שלא הרבה ישראלים מכירים.. ולא הרבה אנשים באים אליו"…
משתררת דממה., של חשיבות ומרוצות עצמית אצל האנשים..
.
אחר כך אני משרטט מפה בחול. ושואל את הילדים איזה אבן מייצגת איזה עיר, לפי הגבהים.
ומבקש ממישהו שישפוך מים עם בקבוק במיקומים של ים המלח והכינרת. לא תכננתי את זה, זה פתאום בא..
ואחר כך, לאימהות הספקניות ולהורים שהדריכו בתנועת נוער, שולף עוד כמה משפטים מהתנ"ך על הדברים שאני אוהב במקום.
קצת לפני שנצא לדרך,
אני אחתום את ההתאהבות שלנו עם קפה על גזיה. למרות שטיול זו אהבה של כרגע, אבל עם זיכרו8נות לחיים, את הקפה השחור אוציא מתוך שקית ניר, שוב לא כמו של כולם, אכניס את היד לתיק ואעביר את העלית לשקית אחרת ואוציא ואשפוך בטקס לפינג'אן.
ואת הכוסות מחרסינה ערבית ,מתוך גרב והם יהיו כוסות לבנים עם צליל של כוסות חרסינה.

על עצמי, שנים, אני אצחק על המניפולציה,
של מדריך צעיר בחוג משפחות בשבתות.
אגיד שאני עוטף להם את העולם בצלופן, או מעסיק להם את הילדים ואהיה בצורה מוטעית ציני אל עצמי. ואל היופי של מה שעשיתי.
ופתאום הבוקר ביום שישי, הלוואי והיה טיול משפחות: עם השוואת מכוניות, כי :"בין הסדקים בין הסדקים נכנס האור". כמו שאומר לאונרד כהן, שגם אמר "הנני" וה ללויה.
אני תופס את האמת היפה בכל הפעולות האלו:

איזה יופי זה:, להיות במקום בו לא הרבה מכירים ולא הרבה באים ולהיות מיוחדים.
כרגע כולנו חדשים במרחב הזה.. של הקורו7נה זה טיול חדש לכולנו גם לי. בואו נהיה גאים שלא הרבה אנשים היו כאן ק8ודם. ונהיה אחראים לשמור על עצמנו. ונדע איך ליצור משמעות אור במסע.
ואחר כך נסרטט מפה בחול: כלומר במה שקרוב ונמצא לידי, השכנים, השכונה
העצים: זו המפה שלנו,. נראה מה גבוהה, מה נמוך, אפה יש מים, מאפה אנחנו ולאן רוצים ללכת.
נשתה קפה של יחד והפתעות ונהיה ערים ומוארים ובכלים מיוחדים ועם ניגונים כילדים.

אחרי זה, כבר התחיל הטיול. רצנו בנחל פרצים במישור עמיאז במערת הקמח ובהר סדום.
דיברת על העולם שהתהפך ועל זה שלפעמים גם בחיים האישים אסור ולא כדאי להסתכל אחורה שלא נתאבן.
מכאן אפשר רק לעלות.
שבת שלום, שבת של טיול חברות משפחות,= שבת בה אנחנו המדריכים,.. משרטטי המפות מובילי המסע והילדים המשחקים באור.

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שתפו בווטסאפ
שיתוף ב print
הדפיסו
שיתוף ב pinterest
שתפו בפינטרסט
שיתוף ב email
שלחו במייל לחברים :)

עוד פוסטים מהבלוג..

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

בניוזלטר תמצאו המלצות לטיולים, שיתופים מהבלוג, סרטונים על ארץ ישראל ועוד.. הצטרפו אלינו!

קפה מרווה

let's save the world together