מושה הפרסי ועומר קיאם

סלקום

12/4/2020

בלילה הראשון בטיול הגדול להודו, חניתי בבולגריה. ירד שלג והיה לי מלון זול עם שטיח מודבק מתקלף וזו הייתה חניית ביניים בדרך לתאילנד.
הייתי בן עשרים ושמונה. תקעתי את העבודות הסמינריוניות האחרונות בנואשות מהירה לאוניברסיטה ואצתי… רצתי מישראל,. מניסיון למנהל חברת שיווק למשך חודשיים (פרומו עבודי) ומשמירות לילה בקיבוץ.
בבולגריה ירד שלג וזה הגניב אותי, הלבן הכדורי הזה הנשפך על הארץ. שינויים וזה היופי בטיולים, הם דבר מרגש.
היינו באיזה מלון כחול מהוה, בחניית ביניים של לילה. הייתי לבד עם תרמיל ענק של ציפיות וחששות ובלילה יצאנו, ארבעה ישראלים לתור את העיר סופיה (חוכמה). לאחד מהם קראו רונן והוא היה מתל מונד, פשוט רשמתי את שמו ביומן אז אני זוכר. היו עוד שניים, לאחד מהם היה פרצוף ירח ענק, הוא היה מבוגר מאיתנו, מזרחי פרסי, עם לחיים שומניות וביני לביני קראתי לו מושה, עם הדגשה.
הוא היה בדרך לארצות הברית לפתוח עסק , אבל אמר לנו שתי אמירות מצחיקות חכמות
– ישבנו באיזה פאב, בחוץ שלג , אכלנו לחם עם גבינה
ומשה אמר:
"וואלה, – וואלה ענא עארף? לא מבין איך זה?? מארצות הברית לכאן המטוס טס שבע שעות ומכאן לארצות הברית שמונה.
אנא ערף??? אולי הטייס טס נגד הרוח" .
אני חייכתי, אבל האמת כמה שלא הסבירו לי את התופעה הזו אני לא באמת מבין אותה ויכול לסכם אותה עם המשפט:, וואלה אנא ערף. עכשיו אין טיסות כמעט בכלל אין חניות ביניים ומעניין עם למשה יש עסק בנו יורק ועם הוא פתוח, או סגור.
המשכנו לדבר, רונן מתל מונד סיפר משהו, ההוא עם הפרצוף מסיבות טראנס, סיפר משהו,
משה הפרסי שתק..
ואז רגע לפני שקמנו לחזור למלון. נאנח וכמו איש חכם ונביא אמר לנו שוב בעילגות שמייד הובנה כחוכמה.
"חיאם אמר.. איך אמר חיאם.." לא הבנתי, אבל הוא מיד תיקן לי לאשכנזית ספרותית: כיאם עומר כיאם המשורר
ואז המשיך בפרסית של משה: " חיאם אמר שהחיים… החיים.. וואלה צריך לראות אותם, לראות אותם הכל. אבל לא לאכול.:"
– "למה" שאלנו.
– "כי מה שאתה אוכל.. אחרי זה יוצא מסריח".
"רק לראות… אמר חיאם".

הלכנו למלון, ירד עוד שלג, בבוקר כל אחד הלך לאוטובוס שלו ולמסע ולארץ שלו.
לא יודע אם פגשתי שוב את מושה הפרסי, אבל יש גם סיכוי שהוא נהיה מיליונר והדרכתי אותו באחד הביקורים החוזרים שלו בירושלים. היה לו את זה. איזו הסתכלות חיננית תמימה שלמה בסגנון:
וואלה?..
ואלה אנא ערף! על החיים.
בוקר,, שבוע חדש מתחיל.
כבר כתבתי שאין טיסות, גם כתבתי איך גרתי פעם באביחיל, אחרי החתונה ולא הייתי מרוצה , למרות שהיה לי ים בחלונות וג'יפ בחניה.
גם ארבע אנשים שיושבים בפאב זה מוזר, היום.
אני המשכתי להודו,.
חיפשתי הארה עברתי ממורה למורה ומאשרם לאשרם והאמת גם מאישה לאישה
וחיפשתי
חזרתי גרתי התחתנתי נפרדתי גידלתי גדלתי.
אני עדיין לא מבין טיסות וזמנים.
אבל כמו עומר כיאם, אני מתבונן וכותב שירים.
לעיתים אוכל את החיים, אוכל אותה אבל באופן מביך ומעודד תמיד כותב..
עוד ארבעים ותשע יום שבועות ואני לסיום, אצטט משוררת ומשורר.:
פעם סמוך לחג שבועות, ראיין איזה שדרן ציני את אתי אנקרי. אני במקרה פתחתי ושמעתי מאמצע הראיון, השדרן אמר: "אז מה אתי,?, את שחזרת בתשובה, וכבר לא שרה לגברים, מה יש לך להגיד על חג שבועות?"
חג שבועות זה יום הולדתו ופטירתו של דוד המלך. אתי אנקרי, דילגה מעל ראשו של השדרן הציני ופנתה לדוד המלך. :, " דוד המלך" אמרה, "אני רוצה להגיד לך תודה, תודה שכתבתה את תהילים, תודה שכתבתה שירים כל כך יפים":
– "מה תודה, התעצבן השדרן, מה כל כך גדול בזה שכתבת ?".
שוב מעל ראשו של השדרן, פנתה אתי ואמרה: " תודה דוד, שאילו לא הייתה כותב שירים הינו חושבים שאתה מנהל ומלך ככל המלכים: סיבה.. תוצאה , חזון .. תוכנית, ניהול זמן . זה שכתבת שירים, אפשר לנו היום לדעת, איך הרגשתה בין הסיבה לתוצאה לח=זון ולתוכנית.
כמו שאומר, משה הפרסי: את החיים צריך לראות
ודוד המלך מוסיף: ואני קירבת אלוהים לי טוב.
ואשרי האיש…
אז יש לנו זמן לאשרי,. ולכתיבה ולשירים ולהתבוננות מיטיבה. בזה, שאני לפחות, לא מבין למה מטוס טס קצר או ארוך, לארצות הברית . אבל אני וכולנו יודעים ליהנות משירה טובה וממה אנחנו מרגישים בין החזון התוכנית הסיבה והתוצאה. שירים רגשות ומסעות. שבוע מבורך ומשובח.

יזהר הס

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שתפו בווטסאפ
שיתוף ב print
הדפיסו
שיתוף ב pinterest
שתפו בפינטרסט
שיתוף ב email
שלחו במייל לחברים :)

עוד פוסטים מהבלוג..

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

בניוזלטר תמצאו המלצות לטיולים, שיתופים מהבלוג, סרטונים על ארץ ישראל ועוד.. הצטרפו אלינו!

קפה מרווה

let's save the world together