8/4/2020

פעם בגיל 24 בתל אביב, בתקופה שסוברו טנדר לבן, היה קול ומיצג של איזו שירת סירנה.
התאגדנו כמה חברים בתל אביב והחלטנו שהפעם עושים סדר בלי משפחות..
אנחנו קיבוצניקים,
מצד אחד תמיד היינו בלי.. מצד שני סדר בקיבוץ אז, זה היה דבר ענק: ספסלים, שולחנות ארוכים, שירים.. בהפסקה כולם יורדים ללובי של החדר אוכל , יש תורני מרק, יש אלכוהול.
היינו בתל אביב, לדעתי אני הובלתי את זה. כי שנים,.. גם בשנים האחרונות, רציתי סדר משמעותי. והרגשתי שהחמיצות המחמיצה הזו – של תורני מרק ושירים על פעם, לא ממש נותנת לנו את הפסח.
וגם היינו בגיל וזה גם האופי שלי להתריס.
אז סיכמנו שלושה חברים ואולי עוד כמה שהפעם סדר בלי משפחות.
זו תקופה של תל אביב עם הפלא פונים הראשונים הגדולים.
הבנות שמתחילות איתך, אולי עוד יתחתנו איתך.
כשאתה משתכר זה יכול להיות באמת איזה סוג של דרמה:, אפה ואיך תתעורר.
ו8אנחנו שלושה קיבוצניקים, במשולש: נווה צדק, רמת גן, פלורנטין.רוצים סדר בלי משפחות.
נגיד את האמת, לכולנו כמו לכולם, לא היו משפחות נורמטיביות:
שניים מהחברים שלי היו ללא כל ההורים.
ואצלי הכל היה בסדר5 אבל הרגשתי שאין למה לחזור,
כשלא ממש מחבקים, או אומרים לך שאתה אהוב.

בצהרים ביום שישי, בתל אביב, לפני (הרבה שנים) הכל מחיל להתרוקן לנסיעה החוצה.
ולאט לאט כל מי שחשבנו שיצטרף לסדר בלי משפחות, התחיל להודיע שהוא נעלם.: לא נעים לי . אבא שלי ביקש,… אני חושב שבכל זאת אסע הביתה. ועוד הודעות, בסגנון כזה.
אני לא זוכר אם נסעתי הביתה או ל.
אני זוכר שלא ממש עשינו סדר חדש בלי משפחות
אני זוכר, שזה לא היה סדר שהייתה בו יציאה ממצרים, ומכל מה שעשה לנו צער.
תל אביב התרוקנה
והתמלאה
כמונו, שנסענו או לא נסענו הביתה.
אני ממעריך שגם לחלק מיוצאי מיצרים עצמם, לא תמיד זה הרגיש משמעותי.
דווקא השנה, הסדר בלי הורים, בלי אחים,בלי חברים, עם משפחה גרעינית. שאני מתחבר אליה מחדש. הלוואי ונצא לחירות טובה ומיטיבה.
סדר אחר.,
דווקא פעם אחת כשהייתי בארנצ'ולה, שזה הר בהודו, בו קיבל רמאנה מהרישי הארה. דווקא שם היה לי סדר משמעותי.
הייתי לבד,.. עם קלקול קיבה שמחייב לרוץ לשירותים כל עשרים דקות.
ברגע האחרון הצטרפה אלי ריצ'ל מאירלנד עם שער5 ג'ינג'י וחוכמה קלטית מכושפת
לא היה לי יין, אז קניתי צימוקים
ולא היה לי מצות , אז קניתי את הכעכים הכי יבשים שמצאתי.
לא הייתה לי משפחה והגדה
ולא זכרתי איך ההגדה בנויה.
אבל … זכרתי את הסיפור של משה וסיפרתי אותו7 לריצ'ל שהקשיבה בשקיקה:
על משה שנולד' בתקופה של הגבלות ועבדות המצרים
ו7נזרק לתיבת גומא
וברגע האחרון ניצל על ידי בת פרעה, אבל אחותו תמיד שמרה עליו מרחוק.
וכמו בבית ילדים הקיבו7צי ,סידרה שאימו תבוא להניק אותו מידי פעם..
וסיפרתי איך חרטומי מיצרים חשדו בו ,, והוא אכל גחלים של ריטאלין, כדי שלא ידעו את חוכמתו ו8הפך לילד מגמגם, מעין כבד פה, מעין מתנת / הפרעת קשב.
וסיפרתי על חוש הצדק המפותח שלו 8 כשנלחם בקצין מצרי שהכה עבד עברי.
ואכלנו צימוקים, לבד בלילה, בעיירה ליד ארנצ'ולה.
וכעכים שלא תפחו.
והמשכתי וסיפרתי איך זרק את המטה מול פרעה, כמו אומר לך לך לעזאזל.. ואיך מ4קלו אכל את נחשי מיצרים.
וסיפרתי על יציאת מצרים. על החופש הזה שאנו כה משתוקקים לו: מפרנסה, מאגו,מכעסים עזים, מחוסר אור.
ועל הסנה הבוער, ועל זה שמשה בהתחלה לא ממש רצה ללכת, וחשב שהוא לא ראוי .
וריצ'ל שמעה בשקיקה ולפתע, גם אני יכולתי לשמוע:, את סיפור יציאת מצרים ממקום חדש
8וסיפרתי על הר סיני והדיברות
ועל היציאה הזו לחופש

חג חופש מיטיב ושמח. חג אור חג בני חורין
חג של התנקות חג של בריאות, חג של אהבה חג של סדר חדש טוב ו8מיטיב חג של משפחה וברכה