אור הארה עתיקות וסיפורים

משק דרך הלב

שלום:
פעם כשהייתי קטן הייתי אוסף עתיקות עם אבא שלי. כל שבת היינו יוצאים בטרקטור לחפש עתיקות. מגיעים חופרים יחד כמה שעות וחוזרים עם מנורות שמן כדים מטבעות וחוויות משותפות…
לימים כשגדלתי ופתחתי את דרך הלב. מנורת השמן הפכה להיות הסמל שלי.
מין משהו אל – אדיני כזה: פלאי הבא מהמעמקים, שאם תחפש אותו ותשפשף אותו ותוריד ממנו את האבק ייתן אור והגשמה של משאלות חבויות.

ובכלל אני חושב, מה קורה עם החפצים שלנו. וחפץ זה גם מילה לרצון. מה קורה עם החפצים והרצונות שלנו אחרי שהם נעזבים לעצמם. האם יש עוד מקום שמחכה לכך שהם יוגשמו וישתמשו בהם.

בכל חנוכה בבית אנחנו מוציאים מנורות שמן עתיקות ממלאים בהם שמן ומדליקים אותם. האם לחפצים יש שמחה מכך האם כל שנה מחדש אנחנו מצליחים להעיר ולהאיר משהו בעולם ובתוכנו.

חנוכה מתקרב וכמובן שיהיו טיולי חנכיות ואור השנה. האם משהו מהחפצים שבתוכנו – הרצונות החבויים שבתוך כל אחד מתוכנו יואר ויתעורר מחדש. יהי רצון שיתעורר ויאיר לטובה

ובכלל מה זה אור. זהו הדבר הראשון שאלוהים בכבודו ובעצמו רואה ואומר עליו שהוא טוב.
כשהייתי פעם בהודו שמעתי סיפור טיבטי יפה על האור:

אדם הולך לבדו בלילה חשוך על השביל.
לפתע הוא רואה לפניו בתוך החושך נחש מפחיד.
מה עושה האדם? עוצר או צועק או מפחד להמשיך ולהתקדם על השביל.

בשעה שאתה עוצר ומפחד להתקדם, מגיע אדם נוסף עם נר או מנורה או אור פנימי
וממשיך להתקדם את חמשת המטרים אותם פחדת להתקדם.
ובאור שלו באלומת האור שהוא נותן אתה רואה שמה שחשבתה שהוא נחש
הנו בסך הכל חבל.
ועם החבל הזה ניתן להוציא מים מהבור או לבנות רפסודה או … לעשות הרבה דברים שליבך חפץ.

והמשל אומר שצריך עזרה, להשתמש באלומות עור ואור של חברים. ולהעיז
ושאור בסך הכל מבהיר את המציאות ומבריח את הפחד.

בתקופה האחרונה ביצעתי ויצרתי המון דברים חדשים. ומעבר לחידושים ולכותרות פגשתי המון בני אדם שלכל אחד מהם יש אור מיוחד ועדין כמו להבה של נר. תודה!

יש משל ידוע שאני מספר בהר ציון מול הנרות של דוד המלך על כך שהאדם הוא כמו נר ומתקיימת בו האמרה: זה נהנה וזה אינו חסר. כי כאשר נר נותן אור לנר אחר הוא איננו חסר דבר רק מגדיל את האור בעולם. והמשל מובן שכאשר אנו עושים ונותנים מהלהבה שבנו מהנשמה ומהלב איננו חסרים דבר רק מגדילים את האור.

ועוד סיפור על אור: לפני יותר משנה במסגרת הדרכות שלי במכון הרטמן עבדתי עם ההנהלה והמטה של בה"ד אחד. עשיתי להם סדנה בנושא מנהיגות שיש בה טיול מהר ציון לכותל.
{גם גברים אוהבים אור.}
מול הנרות בציון קבר דוד סיפרתי להם לעומק את הסיפור עם הרב סלנט:
בשתיים בלילה יושב הרב סלנט עם תלמידיו בישיבה וקולט שהם נרדמים ומנקרים על הגמרות.
הוא אומר להם: 'אם אתם ישנים אין לכם כרגע צורך בי'.
והולך הביתה.
בדרכו הביתה, ברחוב המושלג הוא קולט שמחלון של מרתף עולה אלומת אור.
כשליח ציבור הוא עוצר ובודק מה זה.
בפנים במרתף הוא רואה את הסנדלר של העיירה או השכונה יושב על השולחן ומתקן במרץ נעליים. הוא עושה זאת לאורו של נר קטן מאד שהושם על נרות רבים שהיו לפניו.
מתלבט הרב ומחליט לחזור ולדבר עם הסנדלר
הוא דופק על הדלת ויורד במדרגות אל המרתף.
"מה איתך סבא" הוא אומר "שתים ורבע בלילה ואתה עוד מתקן נעליים?"
הסנדלר הזקן מרים את פניו אל הרב (ויש לו זקן לבן גדול ועיניים טובות ובורקות)
ואומר לו: "ומה איתך רבי, וכי אינך רואה" – 'כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן" .
הרב סלנט חזר באמצע הלילה אל הישיבה העיר את התלמידים הוציא אותם החוצה ואמר להם:
"שמעתם מה שאומר זה הסנדלר הזקן – כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן"

כל זמן שיש אור וחיות ואמונה ניתן הכל לתקן.

אני לרוב מסיים את הסיפור בעוד הסבר, מדוע מי שעוסק בנעליים יכול לומר דבר שכזה (זה קשור ל : של מנעוליך מעל הרגליך).

היה סיור מאוד מרגש וסדנה טובה שנגעה במג"דים מאד.
מספר חודשים לאחר מכאן הגיע לבה"ד אחד מפקד חדש ושוב ביקשו ממני סדנה.
מכיוון שכבר חלק היו בסדנה בהגעתי למקום השתדלתי לספר סיפורים חדשים
ולמרות זאת עומד שם מג"ד אחד וכל הזמן אומר לי: "נו תספר את הסיפור על 'כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן' – נו אתה חייב לספר! אני אסביר לך אחר כך".
ואני שוב מספר – ושוב אומר שכל זמן שיש אור ורצון אפשר את הכל לתקן….
המשכנו להתקדם ואז הוא תופס אותי בצד ואומר לי: "תדע לך, שבזכות הסיפור הזה יש היום בצה"ל עוד שני קצינים.
אחרי הסדנה הקודמת הייתה לנו וועדת הדחה מהקורס והעלתי שני צוערים להדחה
ושם בשיחה עם המפקד הסתכלתי עליהם מחדש לאורו של הסיפור
וראיתי שעדיין יש בהם אור ומכיוון שכל זמן שהנר דולק אפשר לתקן החלטתי שלא נדיח אותם אלא ניתן להם עוד אפשרות
היום הם קצינים בצבא."
זה מאד מרגש ומפצה לראות איך סיפורים והדרכות יוצרים מציאות טובה ואיך שאור עובר ממקום למקום מחבר ומאיר ומיטיב.

מה חדש:
 שביל העצים העתיקים.
בחודש האחרון ניקינו את הגבעה שמאחורי ברקאי ויצרנו מסלול חדש בשטח עתיק, ששמו 'בשביל העצים העתיקים', אבא שלי היה חובב עצים ידוע ואני פה מקווה שאני ממשיך בדרכו הטובה.
שביל העצים העתיקים הנו יום סדנאות שמתחיל בארוחת בוקר במחסן הפלחה . לאחר מכאן ניווט והדרכה מפעילה (עם משימות ערכיות) בין עצים עתיקים ורבי הוד.
יש גם הכנת יין או שמן, הגעה לעץ האלון העתיק, לבור המים וסדנאות מסכמות במשק דרך הלב.
לקבוצות מיוחדות אני בונה גם מפגשים עם אומנים ואנשים מיוחדים בקיבוץ ואפילו אפשר לערוך טיול אישי על קלנועיות עם וותיקים של הקיבוץ.

מה עוד: עשינו יום סדנאות במדבר. עם ארבע מנחים בקניון שחרות עבור בית הספר הריאלי. זה יפה ומעורר השראה לראות שלוש מאות חמישים תלמידי יב עוצרים את הטיול השנתי ועוברים סדנאות יוגה טאי צ'י שיאצו וקלפי דרך הלב באמצע החיים והטיול.
וגם: הדירה המאוד מיוחדת.. מול הכותל.
לקבוצות מאד מיוחדות אנו ממשיכים להפעיל ולשכור דירות ברובע היהודי המשקיפות אל הכותל המערבי. ההגעה לדירה במהלך הטיול נותנת אפשרות לסדנת עומק וארוחה ירושלמית ממוצרי שוק מחנה יהודה וממעדניות איכותיות. זהו עניין מיוחד מאד שמאפשר זמן איכות מול הכותל ועם הקבוצה בה אתה מטייל.

במה נסיים: ברגע האחרון המלצה על שביל השדות מקדמת צבי לבית השיטה מתאים לכל רכב.
גרם לי לפזם את: 'עוד חוזק הניגון…וכבשה ואייל תהיינה עדות שליטפת אותן והוספת לכת…ומחכים עוד לך עובר אורח'.
ו: באמירה שאור זה טוב ויש בנו אור
וצריך להעיז ולהאיר ואין אורו של האחד דומה לאורו של רעהו
וחובה ומצווה להדליק את הנר. להתראות

בברכה יזהר הס.

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שתפו בווטסאפ
שיתוף ב print
הדפיסו
שיתוף ב pinterest
שתפו בפינטרסט
שיתוף ב email
שלחו במייל לחברים :)

עוד פוסטים מהבלוג..

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

בניוזלטר תמצאו המלצות לטיולים, שיתופים מהבלוג, סרטונים על ארץ ישראל ועוד.. הצטרפו אלינו!

קפה מרווה

let's save the world together