לטייל עם ההורים

עגלה בים

קיץ אחד ההורים שלי נסעו לארצות הברית. זה היה נראה כאילו הם כבר צריכים חופש. חופש גם ממני מהשיחות עם המורים . מ ועם ההתעסקות הזו של קיבוץ, עבודה, תנועה. אני חושב שראיתי את זה בזיפים של אבא שלי ובחיוך של אימא שלי שהתקצר.
הם נסעו והשאירו אותי לאחותי ובעלה. היה לי גם חמור שקראו לו אנטר. אני בעיקר זוכר, שהעניין היה, שהם סוף כל סוף יאפשרו לעצמם חודש וחצי בלעדי.

לא יודע למה, אבל זה הרגיש לי כאילו הם נתקעו או קצת נדפקו איתי קודם.
אז הם נסעו לארצות הברית לטייל ואבא שלי תכנן בהתלהבות ששמורה למישהו, שלפתע מציץ כמו צב מתוך הים שנקרא קיבוץ והתנועה הציונית, וחוזר לתכנן טיול בארצות הברית של:
קפה פורקולטור, ביגל אמריקאי, ודג סלומון שנקרא לקס.
הוא ישב ותכנן והם נסעו. משאירים אותי עם אנטר החמור ובהשגחת אחותי ועוד כמה מוסדות.
אחרי חודש וחצי הייתי אמור להצטרף וגם הצטרפתי. אנטר החמור באופן מפליא, או אולי זו אחותי, ברח כמה ימים לפני והשאלה מי יטפל בחמור בהעדרי נפתרה.
הנסיעה הייתה מרגשת. חברת אולימפיק היוונית, והיה לי איזה מכתב, שאם אצלצל בשדה התעופה בשערים החשמליים אז אראה אותו, ואסביר שזה בגלל הניתוח שעשה לי ד"ר שוופי.
נסעתי ליוון, דיילת מחוייצת בחצאית כחולה, בחניית ביניים, נצמדה אלי בשדה והעבירה את הילד שטס לבד אפה שצריך לעבור. הטיסה הייתה מפחידה., בכל זאת לטוס לבד ולך תדע אם המטוס לא ייפול אבל היו כמה מבוגרים שהרגיעו את הילד שטס לבד' ואמרו שהם כבר טסו ומטוסים לא נופלים ויהיה בסדר.
הגעתי לנו יורק. הם ההורים, עדיין לא היו שם והדודה דבורה חיכתה
ולקחה אותי לכמה ימים אליה.
ומשם בעוד חמש שעות טיסה וסערה לסיטאל.
זה סיפור המסגרת.
ונוסיף ששם בסיטאל פגשתי את ההורים ואני זוכר שזו אחת הפעמים היחידות, שאני זוכר, שאבא שלי רץ אלי וחיבק אותי ביציאה משדה תעופה. זה לא קרה הרבה, לא בק.' קצינים, לא בלימודים. ובכלל.
מכאן עברנו לטייל חודש וחצי יחד, בפורד פינטו סטיישן של דוד רובי, עם אוהל ופרימוס קולמן בנזין, ומלא חווית. …. וריבים שלי, בעיקר עם אימא.
זה סיפור המסגרת,. כרגיל הוא פתאום עולה ואני מחפש בו כוכבים של משמעות והקשרים להיום.
התרנגול כבר קורא מוקדם בבוקר. והיום הוא קורא הרבה.
זה אולי החודש וחצי היחיד בחיים, שהייתי ככה עם ההורים. כמובן היו שבתות שטיילנו, או אני ואבא חפרנו עתיקות, והייתה תקופה שהייתי בבית חולים והם, בעיקר אימא, ישבו לידי. אבל כילד בקיבוץ לא היה לי חודש וחצי רצוף לידם.
וזה היה גם מאתגר אבל גם כיף:, להקים עם אבא אוהל, לבשל על הפרימוס, לאור מנורת הבנזין לשבת ליד האוהל. פעם ראשונה שראיתי שלג ופעם ראשונה שראיתי אולי את הזוגיות, או איך שקוראים ליחד הזה, של ההורים שלי.
הרבה ילדים עכשיו באיזה טיול לארצות הברית הקוסמית עם ההורים שלהם. בודקים את ארץ הברית עם החיים והמשפחה, ליד ההורים שלהם שגם עסוקים בלתור את הארץ הזו: ברית הנישואין ברית ההורות. ברית הנשמה שלנו והחיים. והברית הזו לפעמים יפה ולפעמים כמו עם ההורים אתה מסת8ובב ערב שלם ולא מוצא איפה להקים מלון ואוהל וההורים שלך לחוצים או… כי כולנו גם בני אדם. והסליחה היא תכונה נאצלת ודמעות זה דבר שיוצא וזה אנושי
מהטיול חזרתי כולי באורות:, שיש ארצות הברית! ועם ווקמן ו8השיר אברא כדברא .
ובגדים חדשים ובידיעה שיש לי דודים ,שחיים אחרת: נקרא לזה:. יותר בחופש.
עם ההורים זה לא ממש הרגיש חדש. שוב הרגשתי .. לא נעים לכתוב את זה, אבל: חייב להם קצת. שלקחו אותי לתוך החופשה שלהם. ושהייתי יכול להיות יותר טוב או קל או נחמד או….

אבל היה יחד והיו הורים וילד.
התקופה הזו של עכשיו כולל כרגע ב06:17,בבוקר, מאתגרת. כל פעם שנראה שזה רק חופשה, אז בא איזה מרחב בריאותי ומזכיר שזה גם לא ממש חופשה ולא הכול קשור לאם הילד משתעמם או ההורים רבים.
הברית של הרבה מאיתנו עם החיים עוברת התחדשות וזו התחדשות טובה ומחייה ומרגשת של החיים.
אולי יוצאים מהארצות הישנות והארציות, או פשוט מוסיפים לארץ הברית הפנימית שלנו, גם מימדים של רוח , כמו רוחות הברית.
אנחנו עוברים טיול ללא ספק.. אולי זו הברית של להמשיך את החיים של אבא אימא וילד מטיילים בעולם, עם הריבים, עם החוויות, עם הסוודר הלבן שקנינו בגראז' סייל ויש לי עד היום. ברית הבחירה בחיים.
עם הקמפינגים הנפלאים שיישנו בהם. עם טיול שמטרתו לחקור, לקחת חופש מהחיים הרגילים.. כן כמו שאנחנו,.. שלא תמיד מצליחים לעשות את כל האפשרויות והפוטנציאל… אבל בברית עם הארציות והקוסמיות והקסם של החיים והיקום
ברית הקשת בענן קשת החיים והרגשות.
זה נעים לרגע לחזור לילד הנער השוכב באוהל ליד אבא שלו,. אימא ישנה בסטיישן, כי קר והיא פוחדת מהדובים ואני כולי התרגשות מהלילה והשלג והקמפינג ומחיים פשוטים מורכבים ברגשות, אבל יש בהם גם משהו של חיפוש והמשכיות וקוסמיות רוחנית של כוכבים ושמש וירח ויקום ענק.

תרנו את ארצות הברית. נראה לי גם היום בישראל אנחנו בין הברית לבין ה ישר אל. מחברים חיבורים חדשים. עוזרים לילדנו לעבור את התקופה במסע ובאוהל בקמפינג ובהר,.. מחפשים את המשמעות הנוספת מעבר ליום יום, למצוא מחדש את הדרך והחלום וליצור את הקשר בין האדם והמקום. בוקר טוב.

שיתוף ב facebook
שתפו בפייסבוק
שיתוף ב whatsapp
שתפו בווטסאפ
שיתוף ב print
הדפיסו
שיתוף ב pinterest
שתפו בפינטרסט
שיתוף ב email
שלחו במייל לחברים :)

עוד פוסטים מהבלוג..

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

בניוזלטר תמצאו המלצות לטיולים, שיתופים מהבלוג, סרטונים על ארץ ישראל ועוד.. הצטרפו אלינו!

קפה מרווה

let's save the world together