דווקא עכשיו כשחנוכה מאיר, אני מרגיש את האור, כלומר את זה, שמה שחשוב זה קווי האור שלנו האנשים אחד עם השני. מה זה קווי אור, זו היכולת להרגיש לב של בן אדם ושאני מרגיש שמרגישים את שלי . אני חושב שיש איזה 'בעד' בכל התהליך הזה, איזה בעד שאנשים, בעד האור שלך ואתה בעד שלהם, שמתרגשים ונזהרים על הלהבה והתפילה והפתילה והשמן והמהות אחד של השני המהות שהיא אור.
לאור יש תכונה שהוא לא כואב. הוא מאיר, ובין אנשים למצוא תכונה לא כואבת ולחקור אותה, להיות בה, לחבר בה ידיים, זה דבר חשוב.
חשוב מאין כמוהו, שזה אומנם ביטוי קצת לא מובן,:, 'מאין כמוהו' , אבל אומר שהיכולת למצוא איזה 'יש' גדולה מכל האין והכמוהו . ואור הוא:, אור גינאלי, וארוטי
כמו יצירה של חיים… אור זה גם חברות ואהבה.
פעם אחת היה מלך שרצה שצייר יצייר אותו כמו שהוא.
אבל המלך היה עם עין אחת, גב כפוף, ורגליים עקומות ויד קדימה ואחורה..
באו מלא ציירים לצייר ופחדו.
אחד הגיש למלך ציור בו המלך זקוף ומחייך, המלך ערף את ראשו .
שני הגיש למלך ציור בו הוא יושב ליד מעיין עם צמחים ושמש ומחייך
המלך התעצבן, ערף את ראשו ואמר שלא רוצה שיטשטשו אותו, הוא יודע איך הוא נראה.
נשאר צייר אחד אמיץ שעשה סוס. צייר עליו את המלך עם רגליו העקומות משני צידיי הסוס, כופף את המלך אל דהרת הסוס וצווארו. עצם למלך עין אחת, כמו במקור. ושם קשת בין ידיו של המלך כך שהוא מכוון למטרה ויד אחת אחורה והשנייה קדימה.
שמח המלך ונתן לו זהב.
נראה לי ,.. שזה לראות את עצמנו באור. באור גינאלי שלנו
במה שאנחנו,. שלכל אחד יש איזה כיפוף, שמתאים לחיים, לכל אחת איזו עין טובה להסתכל בה נכון, ולכל אחד יש סוס., סוס פלאים, אולי אפילו חד קרן , בו ועליו כל הפגמים הופכים לדהרה של אור
