המשיח מסתובב ברחובות ירושלים. קר וחשוך וכל הילדות שלו ניצבת מאחוריו כמו חבל דלגית, העומד ליפול לרגליו. הרגליו אינם רגילים, אך פניו מפיקות חום בלילה הירושלמי. לעיתים הוא יושב על עמודי המדרכה,.. כמו עומד לומר דבר מה, לעיתים הוא מחייך בקולו, שהוא רך ומלא סדקים של אור.
לעיתים הוא מאחר אבל הוא תמיד משיח דברי חוכמה. המשיח איננו מכאן והוא לאמשם. הוא המשיח, עולה להר הזיתים באמצע הלילה, עובר ליד עלוות עלי זיתים כסופה באור ירח. נעמד בתצפית. מוחא כפיים ומוחה על הסגר והריסון המאופק. המשיח לא אוהב להתאפק, או לדחות סיפוקים, הוא צריך להספיק לגאול את העולם. הוא יושב בתוכנו , כמו זקן וצעיר ירושלמי ממושקף במשקפי קרן. בועט קרנות של כדורים לכדור הארץ. הופך אדמה, הופך דפי כתיבה, מתחנן שנישמע שנשמע לעצמנו את מה שליבנו מדבר:,
שדי במדבריות ודי עם ה'נייקי' והבחורות והקניות והסירוב לאהבה והסירוב לתפוח ולאדמה.
המשיח משיח דברי חוכמה: על זוהרי חמה., חמה יוקדת וחמה של עצב ועצבים, וחמה שיש בכנפיה מרפא וחמה שהיא כמו הירח:, חייה לסירוגין בין לעלות ולרדת, כמו שוגלת את היקום. כמו מחכה כבר לקום לארץ ולכדור. בין רחוב יפו עם 'זוהרי חמה', לקצה נחלאות עם בית כנסת 'מון קאטש' שעושה לך איזה קטש' על המון – על הירח., על תשעת ירחי הלידה ועל הירחיים של העולם ,שאתה מחפש כל כך שיפתחו לקראתך. והמשיח מרפא בעיניו. רץ למרחקים בין כוכביות וכוכבים, בין חנוכייות ואוהבים.
מדבר ומשיח שעה ארוכה, שזה יום מיוחד נורא, ואם רק נדע מה הבקשה הנכונה:, הכל הכל הכל ישתנה לטובה.
המשיח לא מוותר, בלילה ירושלמי הוא רוצה להמשיך לנער ולדבר ושנדע מה בקשתנו.
מה הבקשה שלנו. מה בתוך הקשת של הצבעים ושל החיצים שלנו . מה קשה לנו והיינו רוצים להפוך לרך ומה נמרח לנו כבר יותר מידי שנים והיינו רוצים להפוך לדבש נעים.
מספר פעמים בחיי פגשתי משיח ירושלמי. היו בטח עוד הרבה שפגשתי ולא ידעתי. זה תמיד איש שהעיר בי את הדיבור הזה … המושך אור מהמרתפים אל תוך החיים.
מין אור קדום , שכולנו מכירים במרתפי חיינו. אור שיודע ש קוקה קולה זה לא טעם החיים
ושאין טעם בריבים,
אבל יש טעם להתנגדות לכל הצרות והסחות הדעת.
מין פגישות ירושלמיות כאלו עם אנשים, שמחלקים כרוזים, או מכריזים הכרזות, מקוהלת ומתהילים
ולעיתים,.. גם סטודנטיות יכולות להיות משיח ללילה אחד, להגיד לך: 'לך תטפל בכאב הזהב הזה כבר, זה לא מאוחר' , ולתת נשיקה על המצח ליד הנצח.
הסתובבנו אתמול ברחובות ירושלים, תחת השמים, בין אורות ונרות וחנוכיות.
תמיד זה קורה לי בירושלים, שהשמיים נכנסים ללב והכל מלבלב. חבורה של אנשים עם שמות קדושים מאירים שובלים ויובלים טובים של אור, בנים לחיים רוצים ויוצרים של אור.
עושים אהבה עם חנוכיות, חונכים ונחנכים לא בשבט, כי אם באהבה. מדברים על הרב ממונקאטש, על מקובלים, על מנהגים, על שמשים וחנוכייות., משמשים את האור, משתמשים במעט וריבוי הכלים שלנו להעיר את הנשמה. להתעורר לחסד המתוק כמו מרציפן , ללחם הנאפה בחמלה במאפיית אביחיל ולחייל הזה שיש בעיר ובערנות הקדושה, בלילה ויום שנקרא 'זאת חנוכה ".
זאת החנוכה, להתעורר לאומץ ללחום ולהתמרד. לחפש את המקדש בתוכנו. לנקות אותו. לרדת בדלגית שמונה קופצת, אל המרתף ולעלות משם כד נשמתי של שמן מעיר.
הסתובבנו בשוק ובהשתוקקות:, בנחלאות מוצאים אותות בדמות שלט על:, "החזרת אבדה", בדמות חנוכייה קדושה ומאירה,
בלי עלילה,
בלי התחסדות, עם המון לב.
לא הדרכתי, דרכתי מדרכות ודרכתי קשתות שמבשרות על תום המבול, על ספינת נוח המגיעה לעיר להעיר ישנים להקיץ נרדמים.
לברוא מציאות זוהרת בזוהרי חמה. להיעמד בבוקר לתפילה. תפילה המודה על הקיים, על האצבע הרוחשת מחשבות ועלילות גבורה, על המקדש שהפך כל כך אישי ובוערת בו אש קדושה.
המקדש בו כולנו מקרבים קורבנות, מוצאים חיות, הולכים בין נרות ובסופו של דבר רואים: רק אור.
היום השמיני של חנוכה נקרא: זאת חנוכה. זה יום שצורתו הגיאומטרית כצורת השמונה:, אין סוף עיגולים שמחברים:, ארץ ושמים, נר ותפילה, איש ואישה, אורות וכלים.
אומרים,.. שתדעו, שזה יום של בקשות. יום שאומרים בו, די לצרות. יום של ברכה, שבו אור הנרות והנחת רוח נמשך מהירח לשמש, מהארץ לשמים. בו כשלרגע אחד נשיח אחד לשני, על האור שאנו רואים, על האהבה שאנו יודעים. תהיה לרגע ברכה, בה נטבול כולנו ונגיד: הרי את מקודשת לי, הרי את נשמתי מקודשת לי בטבעת ושמיניה של אור, לגרש ולהאיר את השחור.
יום של ברכה: זאת חנוכה.
לוותר על כל המחנכים, על כל המורים, על כל החיצים ולדעת שכל מה שיש זה אור:,
פסים שלאור בין ליבנו לבין השחור, פסים של לבן בוהק, כמו דיברות חדשות, שבאור מדברות.
הסתובבנו אתמול בלילה ברחובות וברוחב לב ברחובות ירושלים.
נוגעים בשמים, מצלמים נרות מתרוננים ומתרוממים ויורדים לענני נוצות.
נוצות של קסת דיו,
וכרית להניח ראש ומשיח בתוכנו, ולומר אחד לשני: המשיח כבר כאן. בתוך כל אחד מאיתנו. משיח דיבורי גבורה וחסד. עברו עוברים להם שמונה ימים של חסד, של מאבק האור בכל השחור. ועכשיו זה באמת רק אור, אור שעובר את כל הסדקים של המציאות, אור בין לבבות.
ואני עכשיו בבוקר בברקאי כותב על חוויה קסומה של אור נרות והוויה, ותכף כמו לכולנו, יתחיל הבוקר. ומזכיר ונזכר לעצמי ולנשמתי, לכם ולכולם:, שהיום עדיין חנוכה. יום בו חונכים ומחנכים ונחנכים למקדש שלנו. שכו המשיח הוא בפנים, שכמו ירושלים הוא שמימי. ואומרים 'שבמקום שאין אנשים, היה איש'. היה אש קדושה ותדליק כבר את זאת חנוכה, אור
