בשנת 99 / 2000 , בין שאול הקבצן , ליוני ולאה המאוהבים ו ו' המורה הרוחנית, עם הקול הצרוד והתלמידים המעופפים, נעתי ברחובות משנקין , לגינת שנקין, לאלנבי, לסלקציה באלנבי חמישים ושמונה ושוב בלילה חוזר לדירה עובר ליד הוולוו של שאול. לפעמים כשהייה פותח את הדלת ומדבר אלי מתוך המקטורן השחור הדתי דהוי שלו , הרגשתי כמה הכול קודים,… כמו מספרים , כמו סימנים, כמו ארבע ארבעים וארביע שאתה מתעורר בבוקר.

שנת 2000 99 , הייתה שנת הפופולאריות של סימנים. וו ' וכולם דיברו על סימנים,. כאילו יש איזה עולם אמתי יותר, שמסמן לך מה להיות. למדתי גם אצל מורה בשם רות בן גרא, מדיטציה ותקשור.. אבל בעיקר אני זוכר, איזה תלמיד אחד שהתריס ברות, שאם נעזוב אותה, ושלוש שנים נלמד קבלה נהיה מוארים.. מעניין אם הוא עזב, אולי הוא מלמד היום קבלה?

ומה עם שאול הקבצן הדתי עם הוולוו ..? כולם חיפשו תורה או חתונה או מסיבה בה, או תשוקה , משהו שיעביר לי את היום, משהו שיעביר את הלילה..,

היה גם גולי הכלב הכנעני שלי. הייתה גם דירה תל אביבית, עם מרצפות מצוירות וכיסא כורסה כתום, שבתום פעם קיבלתי עליו אהבה, או שיחה אוראלית מיוחדת.. כן כל מיני דברים, כמו קבצנות, כמו וילה ו וולוו, שהיו זרוקים ברחוב וברוחב הלב בו כולנו נענו בלי מסכות ועם מלא הסחות דעת ולב בין עצמנו לבין אחרים.

כמה וכמה חודשים וחידושים קודם, פגשתי את פאפא ג'י. שם פגשתי גם את וו' . הייתה לנו פגישה, נאמר מיוחדת ואחרי זה הפכנו לידידים עד היום. תמיד הייתה צועקת עלי, ובטח אם אפגוש אותה גם היום, תצעק עלי בחיבה:, שעלי להתחבר לרגש ולסימנים, כמו ארבע וארבעים וארבע ולהבין שהחיים זה להרגיש . כי מה כבר יש חוץ מלהרגיש?? לדעת שהרגש שלך, זה בעצם האלוהים שלך. שפותח לך דלת של וולוו סטיישן, עם שם של 'המלך שאול' שרוח רעה הייתה מבעתת אותו בלילות והוא מחפש איזה ' דוד ' צעיר וזרוק שינגן לו בנבל וכינור ויעביר לו את הלילה הזה, של קיבוץ הקבוצות והנדבות והמעיל הקרוע של 'שמואל הנביא' ו.. כל התנ"ך הזה שאיננו נח והוא חי וקיים ברחובות תל אביב.

בכל מקרה: לפאפא ג'י הגורו, היה ספר שנקרא: "התעורר ושאג".. זה היה המוטו שלו:, תתעורר ותשאג. הוא סיפר על גור אריות, שנזנח על ידי הוריו ונאסף על ידי כובס. הכובס גידל אותו בדיר חמורים והאריה הקטן גדל והפך לחמור:, היו שמים עליו כביסה מלוכלכת והוא היה יורד לנהר עם שאר החמורים סוחב כביסה ובטוח שהוא רק חמור.

יום אחד, אמר פאפא ג'י: נחת על חבורת החמורים והאריה הקטן, אריה גדול ואמתי. כל החמורים ברחו והאריה האמתי מהיער, תפס רק את 'החמור אריה' . כלומר את גור האריות, שהיה בטוח שהוא חמור.

רגע לפני שרצה האריה המלך לטרוף את מה שתפס… נדהם לגלות שמתחת לכביסה המלוכלכת אין חמור, אלא גור אריות.. אפילו יפה ועם עיניים טובות כחולות , אך כבויות.

במקביל, גור האריות, ילל וצווח…: "אנא אל תטרוף אותי, אני חמור מסכן , מבטיח לך שאם תשחרר אותי, לא אבוא לכאן שוב".

הייתה דרמה והאריה הזקן, שכבר היה קצת עצבני, גער בגור החמורים אריות: "שתוק כבר אינך חמור אתה אריה כמוני".

– "לא לא" צרח הגור: "אני חמור אנא אל תטרוף אותי.." האריה הזקן הרים את הגור, קירבו לשפת הנהר ואמר לו: – "תפקח עיניים ותסתכל על בבואתך במים, אתה לא חמור אתה אריה!". – "לא" עדיין צעק קטן "אינני רוצה לראות כי מודעות זה כואב".

הקטן פקח.

"נו מה אתה רואה?" שאל האריה הזקן.

"אה, אה אה " גמגם האריה הקטן, מסתכל על בבואתו. " אני אני לא חמור. א א אני אריה כמוך."

הגדול חבט בעורפו מכה גדולה ואמר לו:

שאול הקבצן לא שאג, הייתה לו רעמה של זקן ושל וולוו. לא עטו אז מסכות ולכולם כמו היום היו תקוות.

אני נעתי בין הרחובות של שנקין ונווה צדק , של אלנבי וקינג ג'ורג'

מחפש סימנים, גלידות עם כוכבים.

אולי איזה מספר, או שעה:, כמו ארבע ארבעים וארבע באיזה בוקר, שאתעורר ואתחפר בכתיבה ובתנור הסבה ואשאג.

אשאג: שחמור אולי יביא את המשיח, אבל אריה הוא השיח, שאותו אנו צריכים לשוחח ולהצמיח אריה של מלוכה, למלוך על כל כוחות וקבצני הנשימה והנשמה. בוקר טוב שבת חלום ושלום.