קראו לו דיויד. בשפה רגילה זה היה ברור שהוא שותה יותר מידי. שמה פתאום,.. גבר מגודל ומבוגר עם רעמת שער לבן נמצא בבר כל הלילה
ובשפה של 'שנטי בר' באחד עשרה חצי בלילה זה היה בסדר.
הוא היה מהקבועים שם. אני מעריך שבהרבה ברים יש את הקבועים, הקבועים לתקופה, פרצופים שתמיד כשאתה נכנס אתה רואה אותם ובאיזה שלב הם מתחילים לזרוק לך מילה פה מילה שם וזה אומר שגם אתה מתחיל להיות קבוע.
דיויד היה סוג של ענק, מהחוץ לארצים האלו, עם רגליים ארוכות וחזה וכתפיים גדולים, היו לו תלתלי שיבה וזקן כמו של אריה זקן
והוא היה דברן במידה
ולא יודע אם זה קשור, אבל זה חלק מהתיאור: הוא התגורר באיזה דירה של קרקע במרתף ברחוב "הנביאים", במשהו כמו:, שלוש מאות וחמישים דולר.
הוא לא שתה בהקפה, אבל היה מבסוט כל פעם שהברמנית או בעל המקום נתן לו בחינם.
היו לו ידיים ענקיות שהיו מונחות על הבר ושתייה כבדה, שבשפה של אחדעשאה וחצי בלילה 'בשנטי בר ירושלים' נראתה דווקא קלה, או כזו שמקילה מכל העבר שלו.
די היה ברור שיש לו עבר, לפני שהתחיל לשתות כבד על הבר.
אני היתי מגיע לשם עם חולצה לבנה אחרי הדרכות, כשבעיקר הקבועים ואלו שמגרדים את הלילה נשארו.
הייתה מוזיקה ושעות שכבר פה ושם אפשר לעשן על הבאר והייתה מלצרית ברמנית בשם עדי, שהייתה מלהטת עננים של תיקווה ורוקדת את זוהר ארגוב ומידי פעם שולפת ספר של יוכבד בת מרים, ומראה לי שירים ואז מתוך המרוקאיות היפה שלה, הייתה חוזרת לרקוד מאחורי הבר ולהציע לדיויד עוד שליש בחינם וזה היה נראה כאילו היא חוננת אותו בעוד שליש, ממאסר הדירה שלו, שבאיזה שלב יצטרך ללכת לשם.
החולצה הלבנה שלי בטח שהייתה שונה מכל מי שישב על הבר, אבל הנצרכות, או הבדידות של הלילה הייתה זהה.
מהר מאוד הם למדו שאני מדריך טיולים ומגיע לשם אחרי הדרכות
זה היה פער מוזר ואולי גם מואר בין זה שהייתי מסתובב בלילה במסע רוחני בירושלים. מדריך תיירים חשובים פוצח ופותח להם יחסים עם אלוהים ועם נציגיו המשפחתיים מחבר אותם לתפילה ואור ולישות הזו שנקראת יראת השלמות, וכן.. גם לדוד המלך האומן המשורר המוזיקאי
ואז מחפש חנייה כמו כלב או כמו לב., בכיכר החתולות, מתכנס באיזה מעיל, קופסת סיגריות והולך לשנטי בר.
"שלום" היה אומר דיויד, ועדי הברמנית הייתה עושה פרצוף, כאילו לא ראתה שנכנסתי
ודיויד היה מפטיר מתוך שיחה קדחתנית עם מישהו על הבר.
"בוא שב, אה…?!. הדרכתה שוב!! הרבה זמן לא הייתה". והיה שותה.
– "מה תישתה?" הייתה מתייצבת לפני עדי עם חיוך קרוב מידי .
קרוב לבדידות וללילה ולפער בין הרגע בו הייתי קודם בציון קבר דוד המלך, או הכותל ועכשיו אני ליד דיויד המזוקן על הבר בשנטי בר.
זה לא היה שנטי, אבל כולנו קיווינו.
היו מדברים אז, שסוף סוף תיגמר הרכבת הקלה ויחזרו אנשים למרכז העיר, היו מדברים על כריסמס שהטבח מבית לחם יוכל לבוא והיינו פה ושם גם אוכלים על הבר.
עדי המציאה, שיש לה ילד וכמה חודשים אחרי זה גילתה, בסיגריה בחוץ, שסתם המציאה. ולילה אחד בשתיים, כשסגרנו, הלכה איתי לבר נוסף שקרוי: בן סירה. היו לה רצועות של עור כצמידים על היד ומברשת שיניים בתיק והיא הייתה יפה וכהה וכולם בבן סירה התחילו איתה. היא הקפיצה אותי למלון ואמרה שהייתה עולה אבל… .
ואני הייתי מספיק שתוי שלא להתעקש., לפעמים לקחתי מלון אחרי הדרכות שהסתיימו מאוחר. ובאיזה מקום ידענו שבלילה ירושלמי צריך לכתוב שירים ולא לעשות אנשים..
כולנו ניסינו להראות, כמו שאנשים על בר מנסים להראות:, החצי העליון שמח, גם אם שתוי והחצי התחתון של הרגליים לא יודע לאן הוא רוצה ללכת… אז הוא בא ונישען על הבר ומבקש; או שליש של בירה, או חיוך, או חנינה ומסתפק בבוטנים וחניה ליד כיכר החתולות כי זה מה שמשוררים כמו דוד עושים. אחרי שהקימו עיר והם רוצים להתמסר ולמסור לשיר חדש..
לילה אחד דיויד חיך ושוחח איתי.
ירושלים מלאה טיפוסים ומיסטיקות וגם אני מלא בזה, ולעיתים הייתי שואל את עצמי: אם זה לא 'דיויד המלך'. אחרי ההדרכות שלי,.. פוגש אותי על הבר בשנטי,. רק שיש לו זקן והוא מתחזה לאחד ששותה יותר מידי, אבל שמח שבאתי לעיר שלו. הוא היה מסוג האנשים שמדברים בשירה, כך שאתה לא זוכר מה ממש אמרו, אבל אתה זוכר את השירה , את התנועה, את הקצב וכלים של אור.
הוא אמר והביע משהו על בדידות, כלומר שאין שום בדידות, כשאתה חיי ברחוב הנביאים ורק מצפה לחיוכים על הבר, וכותב שירים, או רואה את ירושלים כשיר בלילה. בלי פוליטיקה וצריך ומותר..
הוא אמר שזה טוב ללוות תיירים ולהכיר להם את העיר שלו ,
והוא אמר, שכל אחד, אם יוותר על אגו וחשיבות יכול למצוא לעצמו כיסא מלכים על הבר ובחיים.
ו.. "הי עדיי.. יה!?" : במבטא אמריקאי "היא מאד נחמדה וצ'רמינג.. והיא מתענית בך" רמז.
עדי יום אחד נעלמה, אמרו שנסעה לחו"ל. דיויד המשיך לשבת על הבר ואני החלפתי בר, או טכניקה של אחרי הדרכה וכבר לא הגעתי לשם הרבה,
אבל הדמיון הזה,.. בו אני פוגש את דוד המלך חי וקיים, מקים ירושלים, אחרי הדרכות על הבר בשנטי בר נישאר.
הדמיון בו הוא אומר לי בצרידות אנגלית משתכרת:, "האיי זה טוב !!, אתה מביא ומראה לאנשים ירושלים. אולי גם תביא אותם לפה פעם."
ואני חושב, שאם הוא באמת וגם אם לא, היה מלך ירושלים. הוא רצה להגיד לתיירים ש/את דוד המלך לא צריך לפגוש רק בקבר דוד. אפשר על הבר ליד הבדידות ורחובות הנבואה וליד עדי' שהייתה בעצם תכשיט,.. ואיזו שנטיות שדוד המלך בוודאי כמשורר רצה שתגיע כבר אל עיר הנצח שלו באחת וחצי בלילה, כשאנשים שותים או כותבים שירים או אוהבים את עצמם אחרי ההדרכה, החיים, סגירת המטבח, ועליית הירח והכוכבים. והתגלות הנשמה הסובבת בעולם בין ברים כתלים וחלומות. ביום ובלילה. שבת שלום.
